מסר מן העבר בנחל גרר כתבה: איימי ליפמן אביזוהר, קיבוץ גבים

מסך מתרומם מעל פרק כ’ בספר בראשית, והתפאורה נגלית: “ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר”. איזור נחל גרר חשוב להבנת התפתחות היחסים בין הדמויות הראשיות בסיפור שלפנינו – אבימלך, מלך גרר ואברהם, נווד חסר נחלה.

איזור נחל גרר, בין עזה לבאר שבע, המוכר כיום כנגב הצפון – מערבי, הוא קו גבול אקלימי, גבול ה – 200 מ”מ גשם לשנה בין הארץ הנושבת לבין המדבר. לפני 3,000 שנה, החיים על גבול המדבר היו מלחמת השרדות, תחרות על שטחי המרעה הדלים ועל מקורות המים המעטים.

מהסיפור שלפנינו נלמד על בניית יחסי אמון בין זרים ונבין מה דרוש כדי לבנות יחסי שכנות טובים בתנאים לא פשוטים.

אברהם הוא נווד מנוסה ויש לו מיומנות מיוחדת של חפירת בארות. יחד עם זאת, אברהם לא יודע מה הנורמות והערכים במקום החדש וחושש לחייו.

מלך גרר,אבימלך, התחיל ברגל שמאל בזה שלקח את שרה אליו. בעצתו של אלוהים אבימלך מחזיר את שרה ומוכיח לאברהם שהוא אדם מספיק הגון והגיוני ושכן יש “יראת אלוהים במקום הזה” . אבימלך הראה שקיים בסיס מוסרי משותף, נורמות התנהגות משותפות גם בארץ הפראית והקשה הזו.

הקרח נשבר ואפשר לעבור לצעד השני בביסוס יחסי האמון.

פסוק יד “ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות וייתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו. ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב”.

אבימלך אומר לאברהם “תרגיש בבית!” ונותן לו רשות להתיישב ולהתפתח היכן שהוא חפץ ואף מפצה את שרה באופן אישי על אי ההבנה.

אברהם מצידו מחזיר לו טובה ומוכיח את היכולות שלו “כי נביא הוא” – (פסוק יז) “ויתפלל אברהם אל האלוהים וירפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו”….

לשרה ולנשים אחרות בסיפור אמנם אין תפקיד אקטיבי, היחס אליהן הוא כאל קניין וסחורה יקרה וחיונית. ובכל זאת, יש להן תפקיד מפתח, שכן הן מקור החיים וההמשכיות של השבט וללא המעורבות שלהן, לשני המנהיגים לא היה צורך או סיבה לתקשר אחד עם השני ולהגיע להבנות.

מלך גרר ממשיך לעקוב אחרי אברהם, רואה שיש לו טכנולוגיה יעילה לחפירת בארות ולאורך השנים הוא מצליח לבסס ולפתח את עצמו ואף תורם לשגשוג האזור. אבימלך מחליט שיש לו אינטרס שאברהם יהיה בן ברית. הוא מגיע אליו ומבקש שקודם כל אברהם ישבע לו. אבימלך, הצד החזק יוזם, מושיט יד ושואל – האם אתה פרטנר לשלום?

אבימלך מזכיר שנתן לאברהם לגור כאן ללא הפרעה ועכשיו תורו של אברהם להשיב לו טובה. אברהם מרים את הכפפה אבל לפני ההתחייבות, מציג את האנטרס המרכזי שלו – גישה למים וחפירת בארות. אברהם מבהיר לאבימלך שמים הם סעיף בל יעבור בהסכם.

אנחנו מבינים שמדובר ביחסי קח-תן, יחסים הנבנים על אינטרסים שנפגשים ויוצרים תלות הדדית. כדי להגיע להסכם, צריך להפגש באמצע, לוותר על משהו אחר. אם כל אחד מתבצר בעמדתו, בנרטיב שלו, אי אפשר להתקדם.

ועכשיו לחתימת ההסכם…תופים….

פסוק כז: “ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדיהן. ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשות האלה אשר הצבת לבדנה. ויאמר את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת.”

ויכרתו שניהם ברית – יש ניגודיות חריפה בצירוף שתי המילים האלו. ברית וכריתה. הניגודיות מבהירה את הקשר הבלתי ניתן לניתוק של ברית – נקשרים עד המוות.

כריתת הברית מלווה במעשה סמלי של העברת שבע כבשות מאברהם לאבימלך ש”תהיה לי לעדה”. ההסכם לא נשאר בע”פ, אלא יש תוקף להסכם. שלא יגידו אחר כך “לא היו דברים מעולם, יצא מכלל הקשר, לא ראיתי לא שמעתי…”

פסוק לא: על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם

שוב מודגש חשיבות הבאר בברית ביניהם. הבאר נקראת על שם השבועה בין אבימלך ואברהם ומתכתבת עם שבע הכבשות שנותנות תוקף לברית.

ועכשיו אנחנו מגיעים לסוף הסיפור, המסך יורד לאט על אברהם שנוטע עץ אשל בבאר שבע.

לסיכום, מה למדנו על בניית יחסי שכנות טובה?

  • למרות הפערים ביחסי הכוחות בין המלך לנווד, נראה שהשילוב של מצפון, פרגמטיות ובתוספת של עזרה ממתווך אחראי, אפשר להגיע להבנות והסכמים.
  • לחזק קל יותר ליזום, החלש יותר צריך להוכיח את מחויבותו.
  • התבצרות בעמדות והיצמדות לנרטיב לא מקדמת הסכמים. לעומת זאת, הבנה של התמונה הגדולה, האינטרסים המשותפים והבנת התלות ההדדית, מאפשרת להגיע למצב של win win
  • ברית שלום נכרתת על תוכן, זה לא מתקיים על ריק, סתם כי בא לנו להיות חברים. אחרת היא לא עמידה. יש יחסים של תן-קח. יש שלום כלכלי למשל, שמושתת על אנטרסים כלכליים של שני הצדדים. דוגמה נוספת הוא שלום סביבתי שמושתת על צרכים סביבתיים הקשורים למשאבי הטבע, בראש וראשונה מים.
  • לנוכחות של נשים בסיפור יש תפקיד מפתח בהנעת תהליך הידברות.  בעוד שבמדרש לפנינו לנשים תפקיד פאסיבי, או שאולי קולן אינו נשמע ומתועד, אנו כנשים מודרניות יכולות לאחוז במושכות ולעצב את המשך העלילה, את הסיפור שלנו. אין זאת מלאכתם של גברים בלבד לקחת חלק פעיל במשא ומתן לשלום. להפך, אנו כנשים, יכולות למצוא נקודות השקה עם החלש ולהמשיך מסורת של נשים רבות שנאבקו לזכות בשוויון על ידי יוזמה והובלה, לא לחכות להזמנה! בקשי שלום ורדפהו.

מה ניתן ללמוד מהסיפור על ארץ גרר של 2017, בין עזה לבאר שבע?

בסה”כ מעודד שלפני כמה אלפי שנים הצליחו אנשים ממקומות שונים, תרבות שונה, לצאת מסיטואציה לא פשוטה, לפתוח את הקלפים, לבנות יחסי אמון, לזהות אינטרסים משותפים ולייצר מציאות שכולם מרוויחים ממנה, אז אולי גם לדור שלנו יש תקווה .