מחזירות את התקווה דרך הרגליים / חגית לביא, דוגרינט, 14/8/16

תנועת נשים עושות שלום שנולדה בעקבות מבצע צוק איתן בקיץ 2014, בת שנתיים.

התנועה שקמה כדי להפעיל לחץ על ההנהגה להתפרק מנשק המלחמה ולשבת ליד שולחן הדיונים הגדירה מטרות:

בוחרות בהסכם מדיני

דורשות לצרף נשים לשולחן הדיונים בהתאם לתקנה 1325 של מועצת הביטחון באו”ם על נחיצותן של נשים בפתרון קונפליקטים באזורי סכסוך בעולם.

על הפעילות של נשים עושות שלום בגליל כתבתי בטורים הקודמים. הפעם אספר על פעילות ארצית של התנועה שתפתח את השנה החדשה תחת הכותרת “צעדת התקוה” – במטרה להחזיר את האמונה ביכולתנו כציבור להשפיע על ההנהגה להפשיל שרוולים ולחשוב איך לעבור מהורדת ידיים ללחיצת ידיים.

הרעיון לצאת למרחב הציבורי ולהתחיל לצעוד עלה במפגש של נשים עושות שלום ישראליות עם נשים פלשתיניות אקטיביסטיות שהתקיים בשנה שעברה בטנטור (ע”י הר גילה). מטרת המפגש היתה ליצור שיתופי פעולה להפעלת לחץ על ההנהגות להסדרת הסכם מדיני על האדמה שספגה יותר מדי דם קרבות.

ההצעה שהתגבשה לאחר מכן היתה להתחיל לצעוד מכל חלקי הארץ לכיוון ירושלים, כדי להקים סוכת שלום מול ביתו של ראש הממשלה/הכנסת. ובמקביל צעדה מאתר הטבילה בקאסר אל-יהוד קרוב למפגש הירדן עם ים המלח. אם נצליח לעורר תקווה ולהוציא את כל מי שמאמין/ה בכוח שיש להמון להשפיע על הנהגתו, יש סיכוי שהלחץ שנפעיל ישפיע על הקיפאון המדיני.

במהלך סיור הכנה של יום צעדה בגליל המערבי הגענו לנקודת ההתחלה בראש הנקרה, ושם, מתחת לשלט המפורסם, נהזה הרעיון:

יוזמות הצעדה מהצפון בראש הנקרה

להמשך קריאה באתר דוגרינט