מדוע קשה כל כך לפתור סכסוכים אלימים ממושכים? סדנא על היבטים פסיכולוגיים של הסכסוך בהנחיית פרופ’ עירן הלפרין – 19.7.2015 / כתבה מיכל פנט פלג

ביום ראשון השבוע קיבלנו שיעור מאלף על אחד הגורמים המרכזיים לעמדות הציבור במצבי קונפליקט. הרי אנחנו, נשים עושות שלום, מנסות לדבר על ליבם ואל תבונתם של המתנגדים לפשרה עם הפלסטינאים. אנחנו מסבירות שגם בצד השני יש שוחרי שלום כמונו. אנחנו אומרות שאלה השכנים שלנו ואתם נצטרך לחיות ומוטב לחיות לצדם מאשר למות אתם, וכו’ וכו’. והנה, בא פרופ’ עירן הלפרין, דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי ומומחה לפסיכולוגיה פוליטית ואומר שחבל על המאמץ. עמדות פוליטיות מוכתבות בעיקר על ידי רגשות וכדי לשנות עמדות, למשל – מהתנגדות לפיוס לתמיכה בו – צריך לטפל ברגשות או לרתום אותן למטרות שהצבנו.

את השיעור הזה קיבלנו בסדנא שיזמה שירי לוינס מצוות הכשרות ושהתקיימה במעבדה של פרופ’ הלפרין במרכז הבינתחומי בהרצליה. פרופ’ הלפרין, חוקר צעיר המתמחה בזיהוי, הערכה ושינוי של היבטים פסיכולוגיים המעורבים ביצירת עמדות, עובד עם צוותים שונים בתנועה כבר זמן מה. הפעם הייתה הזדמנות לחברות רבות יותר בנע”ש להיפגש עם התאוריה ועם תוצאות המחקרים של עירן.

והרי עיקר החדשות: הסיבות שבגללן פורצים סכסוכים הן פוליטיות ואידיאולוגיות אולם הסיבות שבעטיין סכסוכים ממושכים אינם נפתרים הן פסיכולוגיות (זוכרים את ספר הילדים “אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו?“). מתברר שחברות בקונפליקט מפתחות תשתית פסיכולוגית המאפשרת חיים נורמליים בסביבה לא נורמלית. והתשתית הזו שמאפשרת חיים במצב של קונפליקט חוסמת קבלה של פתרון הסכסוך וחיסולו. בסיטואציה הזו אין כמעט מרחב תמרון כי חברה במצב קונפליקט צריכה לספק לאזרחיה תמונה ברורה של שחור ולבן, צודק ולא צודק. ומי שרוצה לחולל שינוי צריך לקעקע את התשתית הפסיכולוגית. זוהי בערך התורה על רגל אחת.

תודו שהתאוריה הזו די מייאשת אולם לשמחתנו, קבוצת המחקר של פרופ’ הלפרין שכוללת כשלושים חוקרים, עוסקת לא רק בתיאור המציאות העגומה אלא גם בפיתוח והערכה של התערבויות מועילות – בזיהוי דרכים לשינוי עמדות המבוססות על היבטים פסיכולוגיים. במחקרים שהם עורכים במוקדי סכסוך ברחבי העולם מצאו שאפשר לפרוץ את מעגל הקסמים הזה על ידי פעולה לא ישירה על הרגשות – שינוי רגשות או רתימת הרגשות לטובת המטרה שהיא הסכמה לפשרה ולחיסול הסכסוך.

המרצה הציג כמה דוגמאות לחסמים הפסיכולוגיים. אחת מהן בדקו מה יודעים הישראלים על היוזמה של הליגה הערבית (היוזמה הסעודית) לחיסול הסכסוך. כשנשאלו סטודנטים למדע המדינה שאמורים להתעניין בנושאים פוליטיים מה הם יודעים על היוזמה הזו, שנחשבת נקודת מפנה דרמטית בסכסוך, התברר שרק 2% מהם יכלו לומר עליה יותר ממשפט אחד.

מדוע? התברר שהפחד גורם להתעלמות ממידע שאינו תואם את העמדות. ממצאים דומים התקבלו בסקרים שערך פרופ’ הלפרין בישראל, בבוסניה, באירלנד ובקרב הפלסטינאים.

קהל המאזינות ביקש כמובן לקבל עצות מעשיות הנובעות מהממצאים אך מסגרת הזמן לא אפשרה לפרופ’ הלפרין לדחוס קורס סמסטריאלי שלם בשעתיים. בכל זאת קיבלנו כמה טיפים כלליים לעבודה בשטח.

* הטיפול צריך להיות בחסמים ולא במדיניות.

* הטיפול צריך להשתמש בחסמים עצמם על מנת לשנות עמדות

צריך לזהות את החסמים, לעבוד עליהם באופן עקיף (לא לתקוף אותם ישירות) ולתת לנבדקים לעשות את היישום בעצמם. יישום עצמי יציב יותר מ”האכלה בכפית”. מהמחקרים עולה שטיפול אפקטיבי נעשה בצורה לא ישירה. יש שיאמרו שמדובר בטיפול מניפולטיבי אבל גם גורמים שיש להם אינטרס לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו, עושים שימוש ברגשות באמצעות הפחדה והסתה.

אגב, שיטוט באינטרנט גילה לי שפרופ’ עירן הלפרין יודע דבר או שניים על המחיר הכואב של סכסוכים אלימים. כקצין בגולני הוא נפצע אנושות בלבנון ב-1997 והיה מאושפז לתקופה ארוכה בשיקום.

לסיום הציע פרופ’ הלפרין, שקודם כל נזהה את החסמים שלנו ונטפל בהם. בהמשך נזהה את החסמים בקרב קהלי היעד שלנו ונבדוק היכן ההשפעה שלנו גבוהה מזו של ארגונים אחרים, ומהו היתרון היחסי שלנו. בסוף המפגש הבטיחה שירי להפיץ את התאוריה והכלים של פרופ’ הלפרין בהכשרות של דוברות התנועה ושל כל מי שבאה במגע עם קהלי היעד. הדבר חשוב במיוחד נוכח השאיפה לגוון את ציבור החברות והתומכות.

לקריאה נוספת:

איילת שני, הפסיכולוג פרופ’ עירן הלפרין:”הרגשות הדומיננטיים ביותר בחברה הישראלית כיום הם ייאוש ואפאתיות”, באתר הארץ, 9 באפריל 2015.

האתר של פרופ’ עירן הלפרין