לשלום אין רייטינג: עצרת לסיום “צום איתן” / דבורה לדרמן-דניאלי, סלונה, 26.8.15

“כיפת ברזל הוצבה שוב באשקלון ובבאר שבע”, “אנו מצפים ללילה ארוך ולא שקט”, “אנחנו על סף החמרה” -הצהרות חדשותיות אלו חזרו על עצמן שוב ושוב בתקופה האחרונה, עד כי היה נדמה שאנו נמצאים ממש ערב המלחמה הבאה.

בתור תושבת אזור אשקלון ושדרות לא יכולתי שלא להזכר במלחמה האחרונה,  מלחמת צוק איתן, שבה נאלצתי להסתגר עם שלושת ילדיי בממ”ד ולרוץ באמצע הלילה מבוהלת כשאני אוספת ילד רדום שהאזעקה לא הצליחה להעיר, למרחב המוגן שלנו. הדי ה”בומים” מעזה הפכו לשגרה, יום ולילה, וברקע פרשנויות אין ספור של גנרלים חמורי סבר באמצעי התקשורת, גיבורי קרבות מנוסים, שיודעים בדיוק מה צריך לעשות ומהי הדרך להלחם כדי לנצח.

זמן מלחמה הוא זמן של שיא הרייטינג במהדורות החדשות הבלתי נגמרות. בכל רגע משהו קריטי מתרחש. עוד אסון, עוד מוות, עוד זעקה שבורה ועוד דם שפוך. הטובים נגד הרעים, האמיצים והצודקים נגד הפחדנים והאכזריים, הצבא המוסרי בעולם – אנחנו – כנגד מי שמתחבאים מאחורי גבי ילדים – הם.  אין כמו חומרי האתוס הלאומי שלנו כדי להבטיח שכולנו נבחר לשבת סביב מדורת השבט החדשותית ולגמוע עוד ועוד מלל.

לכן אין זה פלא שכתבי החדשות מגלים להיטות כה רבה לחמם את האווירה וליצור תודעה ציבורית של טרום מלחמה. מנגד, אין זה פלא שהם מגלים העדר להיטות להציג קולות שלא רק שאינם מחרחרים מלחמה, אלא מאיימים בנימת תקווה ופיוס. קול שכזה הוא קול המאהל “צום איתן”, שקם על ידי תנועת “נשים עושות שלום” הקורא לחידוש המשא ומתן והנסיון להגיע להסכם מדיני.

להמשך קריאה באתר סלונה