לא מוותרות על הקול

קבוצה חדשה בווטסאפ זה לא אירוע חריג. קבוצה שקוראת ללכת לקלפי גם היא בוודאי רק אחת מני רבות שנולדו לקראת הבחירות, ובכל זאת משהו בקבוצה הזו, שקמה כדי לפעול באזורים שבהם הליכה לקלפי, אם בגלל ייאוש, אדישות, קשיי תעבורה או חשש ממצלמות, אינה מובנת מאליה…

רבים הצטרפו לקבוצה הזו שהחליטה לא לוותר על אף קול, כי אם נוותר על הקולות המושתקים, על הקולות האדישים, אז נמצא עצמנו מוותרים על הכל, על הדמוקרטיה, על חירות בתי המשפט, על 20% מאזרחי המדינה שראש הממשלה המכהן התייחס אליהם כאל אויבים.

והדיווחים התחילו לזרום: הייתי כאן… פגשתי את… דיברתי עם… חילקתי ל… יזמתי… צירפתי… שכנעתי… התעצבתי… קיוויתי…

לפניכן קומץ רשמים מהשטח, תודה לכל מי שנענתה לבקשה ושלחה מחוויותיה:

תמנע אופיר מאור עקיבא: במשך חודשים מאז הבחירות הקודמות, הגענו נשות עמק חפר וחוף הכרמל לכפרים בואדי ערה והמשולש, כל פעם בקבוצות   של  4-6 נשים. עמדנו במקומות מרכזיים עם שלטים,  שוחחנו עם האנשים ברחובות ובחנויות וחילקנו פתקים המעודדים לצאת להצביע.

בתחילת הדרך חשנו ביאוש  ברחוב… הרבה אנשים היו כעוסים וטענו שהם לא יצביעו…  במשך החודשים החיוכים גברו. בערב הבחירות לפני סגירת הקלפיות חשנו תחושה של התרוממות רוח. נהגים עצרו,  בירכו אותנו  ואמרו שהצביעו או שהולכים להצביע.  היתה אוירה שמחה!

לא אחד אמר לנו: בגללך אני הולך להצביע!

המפגש עם האוכלוסייה לאורך הדרך  היה מדהים! בכל מקום פגשנו אנשים  נחמדים,  אדיבים  וידידותיים.  התקבלנו  בשמחה ואהבה שחיזקה אצלנו את האמונה שהדו קיום חשוב לכולנו, שהוא אפשרי והוא ממש מעבר לפינה!

אינשאללה…

בנצרת

 

חנה ליה דגני מערד: בשבוע האחרון לפני הבחירות, פנינה דובו ואני ביקרנו שוב ברהט ועודדנו נשים לצאת להצביע. כמו כן “עמדתי בצומת” עם חברות מבאר שבע עם שלטים “לא מוותרות על הקול שלנו”, “לא מוותרות על הדרום”. בערד עצמה עברתי בשוק, בסופרמרקט ובעסקים שונים, בהם חלק גדול מהקונים והמוכרים הם בדואים מהאזור, חילקתי גלויות בעברית וערבית עם המסר לצאת ולהצביע.

היה לי חשוב לדבר עם הנשים הבדואיות כדי שגם הקול שלהן יבוא לידי ביטוי בבחירות

קשה לבדוק זאת, אך אני מקווה שפעילות התנועה השפיעה לטובה.

יעלה רענן מכיסופים: יום לפני הבחירות, כשהשופט אמר לזזים אתם בחוץ, מיד נכנסנו לפעולה. יחד עם המתנדבים אשר היו חלק ממעטפת ההתארגנות – וללא קשר ארגוני לזזים – קבענו להיפגש בתחנת הדלק בלהב. שכולן תגענה לכאן, ונפזר אותן. הגיעו שולי דיכטר, פגשתי את אסתי, יונתן, ומאיה שלא פגשתי מעולם, ואני עדיין לא יודעת מה שמות משפחותיכן. ויעל ויואל המדהימים. וכמובן – גדיר. התיישבנו, עם המחשבים והנשים התחילו לזרום. אני חושבת שכל חברת הייטק יכולה ללמוד מאיתנו על יכולות ארגון ושילוב כוחות המופלא של כל האנשים הקשורים לסיפור אתמול.
קשה להאמין, אבל לכ 95% ממאות הנשים שהגיעו זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסו ליישוב ערבי בנגב, ובוודאי לכפר לא מוכר. הם נסעו עם מספר טלפון ונקודת ציון. והסיעו משפחות לקלפיות. מדהימות.
בשילוב עם התארגנויות מתנדבים ערביים מקומיים – הסענו למעלה מ 7000 אנשים לקלפיות. הסענו אנשים שעדיין לא זוכים בזכות הבסיסית – של נגישות לקלפי.
ועכשיו החלק הכי טוב. החלק שבו אני מנסה לספר לכם מה זה עשה…
הגיעו מאות נשים מרשימות מדהימות שמאמינות ופועלות למען חברה משותפת. חברה צודקת. וכל אחת מהן זכתה לפגוש, לדבר, להכיר – חלק מהחברה הישראלית שלא פגשה בעבר. החברה הערבית בנגב. שבשבילי הם חלק מהמשפחה שלי. הכרתן אותם. אמרתן בעשייה שלכן – אנחנו כאן ביחד.
כל ההתארגנות של ההסעה לקלפיות יצרה אנרגיה של תקווה בתוך האוכלוסייה הערבית בנגב – ובעיקר בכפרים הלא מוכרים. אנרגיה חיובית, מרשימה, עם חיוך. בהסתובבות שלי בין הקלפיות הפעם מצאתי אנשים עם תקווה. עם הבנה שהם שותפים. לא שקופים.
והחלק הפנטסטי הנוסף, חלק שלא ציפיתי לו, הוא השותפות עם הפעילות הבדואיות. היו אתמול כל כך הרבה קבוצות ווטסאפ בפעולה: קבוצת הנהגות עם מאות שותפות. קבוצת ווטסאפ נפרדת של נהגות מהדרום. קבוצת ווסטאפ עם נהגות ממדרשת בן גוריון – שאליהן הוספנו את הילייל, הפעיל מסהל אלבקר (מקור השם “שדה בוקר”) – והם פעלו לבד, לא היו צריכים עזרה מבחוץ. גם תושבי רח’מה וירוחם התמודדו לבד. שכנות מדהימה. והייתה קבוצת הפעילים מהכפרים שמעיגל ארגן. והייתה עוד קבוצה – של פעילות – שחנאן אלסאנע ארגנה, וגדיר האני הצטרפה לארגון.
הנה המסר שקלטו הפעילות הבדואיות, ולא רק הן: אתן חשובות. אתן במרכז הסיפור.
זו ישראל שאני מאושרת להיות חלק ממנה.

רחל זיו מחיפה: הסתובבתי יומיים בדלית אל כרמל ובעוספיה. בשוק ובחנויות, ודיברתי גם עם תושבים שפשוט פגשתי תוך כדי. היתה היענות חיובית לפתוח בשיחה. רבים רבים הודיעו ללא היסוס, שיצביעו כחול-לבן. היו בודדים שהודיעו נחרצות: “רק ביבי”. והיו מספר תושבים שאמרו שהם מיואשים ולא מתכוונים להצביע. פה נכנס הרצון שלי לשנות את דעתם. הסברתי להם שלא להצביע זה זהה לחלוטין למצב שבעצם שמים פתק לנתניהו. אחדים הפנימו ואמרו לי שיחשבו על זה וכנראה ילכו בכל זאת להצביע. זה למעשה היה הניצחון הקטן שלי. מעבר לכך זיהיתי כמה נערות שעושות שרות לאומי, שאמרו שהן גרות  ולא יסעו הביתה בשביל להצביע. הסברתי להן את האופציה של הקלפיות הנגישות והן אכן הצביעו, ואף העבירו את המסר לחברות שמשרתות איתן שגרות רחוק. עוד ניצחון קטן.

דבי בלוק טמין מחיפה: השתתפתי בפעילויות של נשים עושות שלום חיפה לקראת הבחירות מועד א׳ וגם ב׳. כ-3 שבועות לפני מועד ב׳, תמר וויל ואני תלינו פלריגים ושלטים של התנועה בכמה מוקדים בעיר. הסתובבתי כשעתיים וחצי בואדי עם מריאן סגל ונכנסנו לכ-20 עסקים וסיפרנו על נשים עושות שלום. היו שיחות חיוביות עם צעירים וגם עם מבוגרים יותר. השתתפתי בעמידה בצומת נאות פרס וגם הסתובבתי עם אווי רוט ברמי לוי ובקניון חיפה וחילקנו המון גלויות. גם בבית חולים רמב״ם.

תמר וייל מחיפה: הבחירות שימשו כלי מצוין לעורר את קבוצת הנשים בחיפה. כתבתי בקבוצה הרבה פוסטים לעידוד ההשתתפות של חברות התנועה ופרסמתי כל מה שהתנועה העלתה לקראת הבחירות.

שוטטנו ברחבי העיר התחתית עם שלטים וגלויות ייעודיות לבחירות. נכנסנו לחנויות בוואדי ושוחחנו עם הרבה נשים וגברים. מבוגרים רבים הבטיחו ללכת להצביע. צעירים רבים הביעו יאוש עמוק.  מילאנו את גשר הולכי הרגל ע”ש שמעון פרס  בפלריגים. תוך כדי שעמדנו שם נעצרה לידנו קבוצת ילדות על רולר סקט והתחלנו לענות על שאלותיהן מהי המשמעות של המילה שלום, למה חשוב שהשלום יגיע עבורן. אפרת קסאן היתה הדוברת שלנו ועשתה זאת ברהיטות מדהימה. עמדנו בכיכר נאות פרס עם השלטים כך שמכל ארבעת הכיוונים צפו בנו וראו. נשים ממש הסתכלו מה כתוב. הרבה נהגות הגיבו בחיוך ובהסכמה. הרבה גברים גוללו חלון לומר לנו “כל הכבוד”!

עטרה לוי מרעננה: השרון הדרומי והשרון הצפוני גילו מסירות יוצאת דופן, ותחושה של דחיפות, קריטיות, וגורליות. יצאנו ל”משימת חיינו”, בבודדות, בזוגות, בשלשות, ובקבוצות יותר גדולות, לערים כמו טירה, טייבה, קלנסואה, ג’לג’ולייה כפר קאסם. כמו גם רעננה, כפר סבא, הוד השרון. יצאנו בכל שעה אפשרית, עם פלקטים, עם פליירים וגלויות בקריאה:

“להצביע ולהשפיע”
“לא מוותרות על הקול שלך”
“לא מוותרות על הקול שלנו, למען עתיד ילדינו”
“לא נוותר על זכותנו, להשפיע על עתידנו, למען שוויון, שלום וביטחון”
“לא נוותר על ביטחון שוויון ושלום, לחיים ולתקווה לילדינו”

המסר המרכזי היה:
“לצאת להצביע ולהשפיע”.
“מי שלא בוחר, משאיר לאחרים לקבוע את גורלו”.
בשום אופן לא לתמוך במפלגה מסוימת, רק על זכות וחובת ההצבעה. הגישה הזו, זכתה להרבה מאד הערכה וכבוד, בקרב כל הקהלים והמגזרים.
יצרנו פקקים, ואנשים לא כעסו, רובם הגיבו בהערכה, בהכרת תודה, במאור פנים.
כמובן שהיה מנעד רחב של תגובות וויכוחים, אך התחושה הכללית היתה:
“לא שכחו אותנו”.
“אכפת מאיתנו”
“אנחנו לא שקופים”
“יש לנו קול שווה וחזק”
הנשים היו אלו שהגיבו הכי חזק. גם בקניונים בערי השרון, היו מפגשים מרגשים עם נשים ערביות, שעיניהן נצצו בתודה.
וכך גם בקרב צעירים יהודיים, ששם הוויכוחים והדיונים היו יותר קשים ונוקבים. היו שאמרו :
“בשביל מה, כולם אותו דבר, לא משחק במשחק הזה, משחקים בנו, אנחנו לא מעניינים אף אחד, לא סופרים אותנו, אי אפשר לשנות, לא יודעת למי להצביע” וכו’…
אני מאמינה ומקווה, שבחלק מהם הצלחנו לגעת, להשפיע, ולעודד יציאה להשתתף בהצבעה.
המשפט שנוהגים להשתמש בו בהזדמנויות אחרות, מתאים פה מאד – “יצאנו לעודד, וחזרנו מעודדות/ים”.

בג’לג’וליה, חברות ערביות שאנחנו בקשרי פעילות משותפת עמן בקשו שנגיע אחה”צ ביום הבחירות. ראש העיר דרוויש ראבי חיכה לנו בכניסה ליישוב עם נארימאן מדאח ומורות נוספות, וכך הסתובבנו בעיר עם מערכות כריזה, עברנו ברחובות ובבתי קפה. היתה תחושה חגיגית באוויר.

אני רואה את כל העשייה של התנועה בחודשים האחרונים, מאז שנפלו עלינו בחירות מועד ב’ –
כעשיית שטח במיטבה! שאין לה תחליף.