התמודדות עם חסמים ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים / מרילין סמדג’ה

בשנתיים האחרונות השתתפתי במספר כנסים בהם למדנו על החסמים השונים.

בעקבות הישיבה האחרונה בצוות קשרי ממשל, בחרתי לכתוב על דרכי התמודדות של נשים עושות שלום עם החסמים האלה. אתאר מספר פרדיגמות חדשות שיצרנו בתנועה שלדעתי יאפשרו להתגבר על כמה מהחסמים. לדעתי כל בעיה גדולה היא צירוף של הרבה בעיות קטנות. אם נמצא פתרונות לבעיות הקטנות, נוכל לפתור בסופו של דבר את הבעיה הגדולה.

אני מרכזת פה מספר נקודות שאני מעלה בשיחות עם אנשים ובכנסים השונים. נקודות אלו מופיעות לא בסדר חשיבות וגם לא בסדר בו עלו במהלך יותר משנתיים מאז הקמת התנועה.

1.          חשוב לחפש דרכים חדשות, יצירתיות ומפתיעות. אנו צריכות לפעול בדומה לחברת יזמו”.  לפני כמה חודשים השרה הצרפתית האחראית על יזמות וטכנולוגיה ביקשה ממני לתאר בכמה משפטים את התנועה. עניתי לה: “נשים עושות שלום” היא ה-Start-up העולה של השלום בנוף הישראלי והאזורי.

2.          לפיכך, יצרנו בשבועות הראשונים של התנועה פרדיגמות חדשות במטרה להחליף את דפוסי המחשבה שרוב אזרחי ישראל מחזיקים בהם בשנים האחרונות:

נשים יכולות לספק את אחד המפתחות לפתרון הסכסוך (בשפה של היהודים הדתיים “נשים הן הגאולה”. בשפת החילוניים: “נשים הם עתיד האדם” La femme est l’avenir de l’homme – של המשורר הצרפתי הידוע ארגון). ההיסטוריה המודרנית נותנת מספר דוגמאות חשובות לכך.

לשם כך חובה על הנשים ולא רק זכותן, ליישם את החלטה 1325 של האו”ם בהיבטים ביטחוניים-מדיניים. לנשים יש עצמה, יש כוח, ובדרך כלל הן הגורם, או הגורם המתווך במשפחה לפתרון קונפליקטים, לפשרות, לוויתורים למען “שלום בית” (אשת חיל). יתכן הסבר סוציולוגי ו/או דתי לתופעה זו, אך עלינו לנצל את היכולות שלנו למציאת פתרונות יעילים. לא ארחיב כאן על מקומן של הנשים במצבי מלחמה כי נושא זה נדון רבות בתנועה, אך ללא ספק הוא גם גורם משפיע על המעורבות האקטיבית שלנו בתהליך ליישוב הסכסוך.

יש התעוררות נשית. ב-2014, ליברמן (שר החוץ דאז) מינה 7 שגרירות. באחרונה כל  המפלגות מבינות את המגמה ומציבות יותר נשים ברשימות המועמדים לכנסת. הדבר בלט בבחירות האחרונות כשגם בליכוד חיפשו כל דרך לצרף נשים לרשימה. חברת הכנסת והשרה גילה גמליאל היא קול משמעותי בממשלה הנוכחית. היא מקדמת דברים בניגוד לעמדה של הרבה ח”כים אחרים, כולל מהמפלגה שלה ומהקואליציה.

3.          התקווה – ייאוש אינו אופציה. על תנועת נשים עושות שלום להראות “מה אפשרי”, לעורר ולחזק את תחושת התקווה. כי בלי תקווה אי אפשר לפעול למען פתרון מדיני וסיום הסכסוך.

4.          כיוון שהחלטנו שאנו פועלות כתנועת שטח, הבלטנו גם סיפורים של נשים מהשטח. כך הפכנו את נושא השלום ליותר עממי ונגיש לאוכלוסיות שלא היו מעורבות עד כה באירגוני שלום (וכמעט לא מעורבות במפלגות השמאל). הסיפורים האמינים האלה מאפשרים יותר הזדהות, מעניקים תקווה ומעודדים לתמוך בתנועה ולהצטרף אליה. הקשרים מתהווים ב”גובה העיניים”, גם בין יהודיות וערביות בתוך התנועה וגם עם החברות הפלסטיניות.

רוב הפעילויות שלנו ברחבי הארץ מאפשרות לנשים להתחבר זו לזו – בנסיעה ברכבת, בצעדה, בסלט הישראלי, בתפירה משותפת למען השלום, וכד’. לתנועות האזרחיות יש כוח! על כך אפשר ללמוד מהצלחת מאבקים בעולם.

5.          אנחנו מעניקות לגיטימציה לנשים המצביעות ימין להיות שותפות לקידום תהליך השלום. אף אם בינתיים הן מיעוט בתנועה, יש חשיבות סמלית להצטרפותן.

אנו בעד אחדות ונגד פילוג. אין צורך בעוד תנועת שמאל למען השלום שגורמת לפילוג, הפעם פילוג מגדרי. המאבק המשותף של נשים בעלות עמדות פוליטיות שונות מוכיח שאפשר להיות פרגמטיות, לשים בצד אידאולוגיה מסוימת (חסם חזק) ולהראות מה אפשרי. המאבק המשותף בונה את התשתית הציבורית למועד בו יהיה מו”מ רציני על הסכם מדיני (לחצים על הממשלה, משאל העם ? ועוד).

אנו משתפות פעולה עם “מחנה השלום” אך מעדיפות את הכותרת “תנועות שלום מתונות”, (מחנה – מילה המסמנת משהו סגור. תנועה – משדרת דינמיות). כששואלים אותנו מה מאחד נשים מימין ומשמאל בנושא, ניתן בקלות לענות:

–  אנו בעד ולא נגד – אנו פונות ל-120 הח”כים בקריאה לפעול באופן מעשי לסיום הסכסוך ולא להסתפק בהצהרות.

–  הפוליטיקה של “ניהול הסכסוך” נכשלה. היא לא העניקה לנו ביטחון. רבות ממצביעות הימין חושבות כך.

–  כמדינה חזקה ישראל חייבת להיות היוזמת. היא חייבת להיות פרו-אקטיבית ולא רק להגיב לחמאס, לפיגועים ולהאשמות של הקהיליה הבינלאומית. הסכם מדיני חייב להיות הנושא הראשון בסדר הקדימויות של הממשלה כי לסכסוך יש השפעה מזיקה על רוב תחומי החיים שלנו. הסכם מדיני הוא קודם כל האינטרס של ישראל.

–  אנו מדברות על רווחים כתוצאה מהסכם. לדעתי יש להשקיע יותר בנקודה זו – להציג לציבור וגם לכנסת את הרווחים הצפויים מההסכם במישור החברתי, הכלכלי, במערכת הבריאות, בחינוך ועוד. נראה לי נכון להיעזר במומחיות ומומחים בנושא.

–  נדע מהו הפתרון המתאים רק סביב שולחן המו”מ – בילטראלי ? אזורי ? עם מתווך ? מתווכים? פתרון הדרגתי?

–  יש לנו פרטנריות פלסטיניות ובקרב הפלסטינים יש מנהיגות ומנהיגים שמבינים שיישוב הסכסוך הוא אינטרס שלהם.

–   יש חלון הזדמנויות אזורי. האיום של דע”ש משותף למדינות ערב המתונות, לפלסטינים ולרוב העולם הנאור.

6.          אנחנו צופות אל פני העתיד. אנו לא שבויות בעבר (יש ללמוד מהסיפור המקראי על אשת לוט שהפכה להיות “פסל מלח” כי היא הסתכלה לאחור). אנו מקשיבות לנרטיבים השונים ומבינות שכפי שיש ריבוי נרטיבים בקרב ישראליות יהודיות וישראליות ערביות, יש ריבוי נרטיבים בקרב הפלסטיניות. לצד ההקשבה לנרטיבים אלו, החלטנו להתקדם יד ביד.

גם בתוך כל אישה מתרוצצים נרטיבים שונים. חשוב להבליט את המורכבות הפנימית (מיקרו) כדי לאפשר לחיות טוב יותר עם המורכבות החיצונית (מקרו).

7.          כל צד לוקח אחריות על גורלו. אנו לא עוסקות במה צודק, מה הוגן ואיזה צד הוא הקורבן האולטימטיבי, אלא לוקחות אחריות על גורלנו ומבקשות מכל הצדדים לקחת אחריות על הצד שלהם. המילה אחריות – מ א’ עד ת’.

8.          אנו פועלות למען הסכם מדיני תוך זמן קצוב. במסמך היסוד הקצבנו לעצמנו 5-4 שנים להשגת המטרה. נראה לי נכון לשמר את תחושת הדחיפות ולא למסד את עצמנו לעוד ארגון למען השלום. חשוב להבליט שאנו תנועה. זה יאפשר יותר יצירתיות (בניגוד לארגונים ממוסדים מדי), יותר דינמיות והתקדמות כי הזמן שעומד לרשותנו קצוב.

9.          מדיבורים למעשים. התנועה שלנו מתמקדת בעשייה, מתקדמת מפרויקט לפרויקט. אנו מהוות דוגמה למה שניתן לעשות תכלס. אנו אמיצות, נחושות ומתמידות בפעילויות שלנו. יוצרות מנהיגות אזרחית ונשית דרך העשייה היומיומית. אנו יוצרות צעדים בוני אמון.

10.       אנחנו מראות מה אפשרי. סכסוכים קשים יותר מהסכסוך הישראלי-פלסטיני נפתרו בעולם. אין אי אפשר, יש אי של אפשרויות.

11.       יש לנו חזון. אנו רואות את עתידה של ישראל בטווח הארוך. החזון שלנו טמון בשם התנועה שלנו “שלום”. אנו לא נכנעות ללחצים ולא מוכנות להסכים שהמילה שלום הפכה להיות טאבו או קללה.

שם התנועה מייצג 3 מפתחות עיקריים לפתרון הסכסוך:

  • >>> נשים – על בסיס 1325
  • >>> עושות – תנועת שטח /עשייה יומיומית
  • >>> שלום – חזון (כמו בנהיגה, צריך להסתכל רחוק קדימה)

לסיום אצטט שני משפטים של וינסטון צ’רצ’יל עליהם אני מתבססת:

“אופטימי הוא אדם היודע להפוך כל אסון למקום העצמה”. (תרגום חופשי)

 “אדם פסימי רואה את הקושי בכל הזדמנות, אדם אופטימי רואה הזדמנות בכל קושי”

באהבה,

מרילין