התארחנו אצל אמירה זידאן בזמר / ריטה אלוני ודליה כרמון

בים הלהבות וההצתות שסביבנו ברצוני להגדיר ולבסס אי של שפיות, אי האומר שלא נוותר על התקווה שאפשר גם אחרת.

ביום שלישי השבוע נפגשנו כ 18 נשים, 6 יהודיות מתל אביב, רמת השרון, בורגתה ואביחיל ו- 12 נשים ערביות מבקה אל גרביה, זמר והישובים בסביבה, בביתה של אמירה זידאן בזמר (יישוב ערבי המאגד 4 יישובים ערביים), נפגשנו למפגש הכרות עם התנועה.

מפגש ללא הסרט (אולם עם קליפים מהצעדה) להכרות, חשיבה ודיון על  העתיד וכיצד התנועה עשויה אולי להוביל אותנו לשם. היה מפגש מרתק, מפגש של חום, קבלה, הבנה.

%d7%97%d7%95%d7%92-%d7%91%d7%99%d7%aa-rita

לאחר הכרות קצרה כאשר כל אחת סיפרה על ההיכרות שלה עם התנועה. שמענו על נשים הצעירות אשר סיימו לימודים אקדמאים ומתקשות להיקלט בעבודה, על אמהות צעירות אשר לאחר יום עבודה חוזרות אל הילדים וכשהם שוכבים לישון הן מתחילות את מסע של ניקיון, כביסה ובישול בשביל יום המחר, את הנשים המבוגרות יותר השואפות להביא גם את בנותיהן אל מפגשי התנועה.

חשבתי, עד כמה בעיות היומיום המטרידות אותן דומות לאלו שלנו, אני הרי זוכרת את ימי בצאתי מהאקדמיה והנסיונות להתבסס במקום עבודה, זוכרת אני את עצמי כאשה צעירה, אם המנסה בו זמנית להצליח בעבודה, להיום אם טובה ולהחזיק בית לתפארת והיום כשאני שואלת את עצמי כיצד אביא את ילדי להבין שכך אי אפשר להמשיך.

דיברנו על המסע מהפחד המצמית הגורם להסתגרות, המחזק את השנאה אל האחר הלא מוכר אל התקוה המעוררת לשיתוף לפעולה. דיברנו על כך שאנו חייבות לעשות מעשה, להרחיב את המעגלים ואם לא אנחנו אז מי?

אנחנו אולי היריה הראשונה אך אחרינו חייבות להגיע עוד רבות, ואנו נשכנע אותן לבוא ונסלול להן את הדרך כך שיקל עליהן.

הנה אנו היהודיות מהמרכז הגענו אליהן (פחות משעה נסיעה בפקקים של השעה 18:00 כולל טעויות בדרך ופחות מ-30  דקות בדרך חזרה הפנויה) והן התפעלו – אתן הגעתן אלינו , ואנחנו: “ברור, זה ממש קרוב וגם נגיע פעם נוספת”. כן זה קרוב, קרוב גיאוגרפית וקרוב מנטלית. כולנו נשים המתמודדות עם סיטואציה בלתי אפשרית ומנסות לבנות בתוכה חיים שפויים.

במפגש דיברנו על ה”מסורת” שהתקבעה במקומותינו. כל קיץ שני מלחמה/מבצע והנה הקיץ “הרווחנו” עבר בשקט. אך לא, הקיצוניים  של מחנה אחד הצליחו להצית להבות, בקנה מידה שלא ישוער (אשר למזלנו לא גבו דם “רק” רכוש יקר מכל) וברור כי הקיצונים מהמחנה השני ישמחו על ההזדמנות וינצלו את ההזדמנות על מנת ללבות את להבות הכעס, השנאה והנקם.

והרי אנו יודעים כיצד יסתיימו הדברים – בקורבנות – אנו הנשים נקריב למולך השנאה אב, אח, בעל, בן – נראה שעלינו להגביר את הזעקה לא עוד!!