הקרנת נשות ליבריה בריף הדולפינים באילת29/11/15- רשמים מההתארגנות, מההקרנה ותוכניות להמשך, אילנה דיאמנט

בתאריך 29.11.15  התקיימה בריף הדולפינים באילת הקרנת הסרט על נשות ליבריה.

הקרנה אילת2

לקראת ההקרנה צפתה קבוצה של כ 25 פעילות בסרט ובעקבותיו הקמנו צוות פרויקט של 6 חברות, במסגרתו פעלנו למציאת המקום, סיכום הפרטים מול ריף הדולפינים שבאדיבותם ארחו אותנו באופן מושלם ובאהבה רבה (ותודה לניר  אבני), החלטנו על תכני ההנחיה והתאמת המצגת (תודה לאביטל על הסיוע)  לקהל שלנו ותכננו את השיווק וההפצה, נשענות על קשרים אישיים עם גופי תקשורת וקבוצות בעיר.

כמו כן גייסנו נציגה מהערבה (רינה קדם) כבסיס לבנית תשתית עתידית של פעילות בקרב נשות הערבה. דפוסי הפעילות והמעורבות של חברות הקיבוצים בערבה ושל הנשים האילתיות שונים באופן מהותי ושמנו לעצמנו מטרה לפעול לכך שבערבה תפעל קבוצת נשים נפרדת אך בזיקה לפעילות באילת. בעבר פעלה קבוצה כזו שהובלה ע”י עליזה מאיו, אך כשעליזה נהייתה עסוקה- הקבוצה הפסיקה לפעול.

עבודתנו נשאה פרי ולהקרנה הגיעו 175 איש, חלקם מאילת וחלקם מקיבוצי הערבה. אורחים מיוחדים היו סטודנטים ממכון ערבה ובינהם סטודנטים פלשטינאיים מיריחו, חברון ומירדן.

כעשרים עזבו מחוסר מקום.

פתחנו את המתחם כשעה לפני ההקרנה והעמדנו בכניסה שולחנות רישום ואנשים כוונו להירשם לתנועה או כדי לשמוע על פעילויותינו. נרשמו 100 נשים וגברים.

הסרט הונחה ע”י דינה בן יקיר ,אילנה דיאמנט,ועפרה אבני.

בדיון אחרי הסרט השתתפו כ- 60 איש. רבים שהגיעו מהערבה וממקומות מרוחקים עזבו אחרי הסרט כדי לחזור לבתיהם). תקציר בהמשך.

בעקבות ההקרנה התפרסמו שתי כתבות  ע”י עיתונאים שנכחו בהקרנה-

1.12.15-חברת התנועה דינה בן יקיר רואינה בתכנית בוקר בקול הים האדום על ההקרנה, התנועה ומטרותיה.

19.12.15 התפרסמה כתבה אינטרנטית בעיתון EILAT IN

הקרנה אילת

כמו כן התקיימו פעולות ההמשך הבאות-

19.12.15– הוזמנו להצטרף לפרויקט סטודנטים ממכון ערבה של צילום סרטון בנושאBubbles, not Bullets .

20.12.15התקיים חוג בית לנשות קיבוצי וישובי הערבה

בערב שהתקיים בקיבוץ סמר השתתפו כ-30 איש ואשה, והוא נתמך ע”י דינה ורבקה מהקבוצה האילתית שנתנו רוח גבית להתארגנות קבוצת הערבה. הערב הוגדר כמוצלח. נעשה שימוש במצגת העברית של התנועה. שנמצאה יעילה ביותר ותודה לכותבות ולמתרגמות.

28.12.15– מתוכנן מפגש שיח לנרשמים מאילת.

המפגש יתקיים בבנין הפדרציה המרוקאית באילת. המקום נבחר תוך התכווננות עתידית ל”מגוון”.

מתוכננות הקרנות נוספות– בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון באילת, בנעמ”ת אילת, במרכז הפדרציה המרוקאית ובמועצה האזורית חבל אילות (הקרנה לאנשי הערבה). כל הגורמים נתנו הסכמתם לשתף עימנו פעולה.

 

  • תובנות והתייחסויות שעלו אחרי הסרט ונרשמו ע”י חברתנו רבקה זלדיס:

עומר מחברון סטודנט פלשתינאי שלומד במכון ערבה: זה משקף את הקונפליקט אצלנו. החזון של השלום עובר דרך הנשים שדואגות לכל המשפחה ולכלל. לגברים אין את אותם רגשות.

מישהו: הן היו כ”כ אמיצות.

ג’וד: תודה שהבאתן אותנו כדי שאנחנו הנשים נוכל לראות מה כן אפשר לעשות. אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולכולם. רוצה להיות פעילה ולעזור.

מלי פישמן: אני רוצה לדבר על פתרון סכסוכים בין קבוצות. אחד הדברים שחוסמים קבוצות זה השמירה על האגו ועל עוצמה. כל קבוצה דואגת לעצמה. ההצלחה של הנשים בליבריה נבעה מכך שהן מצאו את המשותף ביניהן- ילדים, רצון לחיות. זה מאפיין קבוצות נשים ואני מאמינה שנשים יכולות להוביל תהליך. גם קבוצות מעורבות של גברים ונשים.

מורי חן, פעיל חברתי: הקו שמוביל אותי הוא שהאנשים מוכשרים לא פחות מהמנהיגים. יכולים וצריכים ליזום ולפעול. כולנו יודעים ומכירים את תקציב הביטחון. הביטחון של מדינת ישראל צמח למעצמה כי יש 3 מרכיבים שבנו אותו – הראש היהודי, תקציב וצורך לאומי. לשלום אין הכרה לאומית ואין תקציב. אני כותב לשרים שיכירו בשלום כצורך לאומי ויכניסו אותו לתקציב. אין תגובה ואין שינוי. ניסיתי למצוא פרטנר שיכיר בשלום כצורך לאומי. כולם מבינים שבלי תקציב אין שלום.

  • מה מאפיין את פעילות הנשים?

עליזה מאיו: הנשים פעלו מתוך יאוש. כיוונו לסולידריות ולפעילות לא אלימה. הגברים לקחו את היאוש לכיוון של אלימות.

מרקו: הגברים התמקדו בכח השנאה והפירוד. הנשים התערבו והתאחדו ויצרו חיבור שנתן להן כח. הן עטפו את השנאה באהבה.

לילי:הנשים היו באמונה כל כך חזקה שהדפו כל מכשול. השירים, התפילה, האהבה. הלכו עד הסוף. גורם לי להתבייש שאנחנו לא עושות מספיק.

עפרה אבני:הן הרגישו שאין להן מה להפסיד.

דניאלה: הגברים דאגו לעצמם. כח, כסף, אונס. הנשים פעלו לטובת הכלל. נפגשתי עם מעגלי נשים בירדן. מציעה לכוון לפעילויות משותפות.

  • מה אנחנו יכולות לאמץ?

קייט ממכון ערבה: המכון מפגיש אנשי סביבה מכל הצדדים. הבנה של ההבדלים מאפשרת לעבוד יחד. ההבדלים הם נכס וכל אשה יודעת מה יעבוד בקהילה שלה.  מה שריגש אותי זה לראות את הנשים עומדות ושרות. זו שפה אוניברסלית. אם היינו שרים יחד, רוקדים יחד- להתקדם יחד דרך אומנות.

דינה: מספרת על מקהלת שירנה של ערביות ויהודיות מיפו.

אילנה: היה מפגש של נציגות התנועה עם נשים פלסטיניות. לפני שבועיים היה סופ”ש משותף. הוחלט על המשך שיתוף פעולה וגם על פעילות משותפת- שטיח משותף, בישול משותף וכד’.

ירון מירושלים: אני מזועזע מהסיפור שמאחורי הסרט. אני מרגיש שהוא מדבר עלי ועל דברים שקיימים בתוכי. בירושלים זה מאד מורגש. הנשים נגעו בנק’ שאיפשרה שינוי- מקום אנושי.  יש רגע שהיאוש גורם לאמא שהיא מקור החיים להחזיר אותנו אל המקום הראשוני. יש לי חברים מכל המזרח התיכון שאני קרוב אליהם יותר מאל אחי.

דניאלה: נסעתי לעקבה כמה פעמים ונפגשתי עם נשים ירדניות כדי לחשוב מה אפשר לעשות. היום צריך להראות שרשרת אנשים מפה לעקבה או אל טאבה. צריך לעשות דברים שמצטלמים. דברים מוחשיים.

דינה: דינה מספרת על עמידה בצמתים של ערבים ויהודים בואדי ערה ובכרמיאל, ופעולות משותפות נוספות.