התעוררתי באמצע הלילה כולי מזיעה ורועדת, ליבי דפק במהירות ולא יכולתי לנשום. מה קרה
לי?? נזכרתי, כן נזכרתי, היד שלי החזיקה ביד של הנכדה שלי והיא לא רצתה לעזוב אתי ...
במרחק של מטר עמדו הבנים שלי עם כמה מזוודות וחיכו לילדים שלהם שיצטרפו אליהם.
אלוהים אדירים מה קורה?? לאן ילכו??? מגרשים אותם כמו שגרשו את דודות שלי ב-48??? חוק
חדש כל מי שהוא לא יהודי חייב לעזוב את הארץ ולא לחזור.. המבוגרים יכולים להישאר,
הצעירים יעזבו את בארץ.. החרדה שלי מתממשת... אוי לי !! אוי לנו!!! מאסון לאסון!!!
טוב שהתעוררתי !!! טוב שזה רק עוד סיוט!! זה לא נכון!!! אי אפשר שזה יקרה!!! אנחנו חיים
ביחד יותר מכמה עשורים, הם לא יכולים לוותר עלינו!!! אני בטוחה שנשים עושות שלום יעשו
את הכל שזה לא יקרה!! הם ישמרו עלינו בגוף שלהן!!! נזכרתי בהרבה נשים מדהימות
שהזדהו איתי ורצו גם ללכת לבג"ץ בגלל חוק הלאום הזה ... מישהי אמרה לי אם יגרשו אותך
אני אלך אתך... הטוב ינצח את הרוע.. יש עדיין טוב בעולם, והתנועה שלנו היא התנועה של
התקווה . כערבייה אני מרגישה שזה הבית... זה המקום שמבינים את הכאב, הכאב של העם
היהודי והכאב של העם הפלסטיני.. הן יודעות שהאחת נותנת כוח לשניה, עברנו הרבה ביחד
נמשיך לפעול ביחד שאין לנו דרך אחרת... התקווה להגיע לשיווין ולהרגיש בטוח היא לכולנו
כאשר העם היהודי החזק ירגיש בטוח יתן חיים לעצמו ולאחרים.
------
ציירה כיפאיה עיאיטי
השנה 2029: לפני מספר שנים נחתם הסכם מדיני מכבד
היכולת להתבונן קדימה היא חלק מהדרך לעיצוב העתיד. לפניכן סיפורים שכתבו נשים ש"נזכרות" בשנת 2029 איך הגענו להסכם המדיני, מה עשינו ואיך עזרנו להביא את הסכם השלום המיוחל.
