אני אוהבת את כתיבת השירה הפרוזאית – והפרוזה הלירית של רוני סומק.
והנה מה שמצאתי מדבריו במוסף ספרות ותרבות בידיעות אחרונות.
"בסוף תפילת שמונה עשרה שבה מתבקשים המתפללים (שעד לאותו רגע לא הזיזו רגליים) לפסוע ג' פסיעות שעה שהם אומרים בלחש: 'עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן'.
התמזל מזלי והוזמנתי יום אחד להתפלל בביתו של הרב עובדיה יוסף. שם, ברווח בין מנחה לערבית, ביקש הרב לענות על שאלות. שאלתי אותו בדבר ג' הפסיעות האלה והוא הסביר. שכאשר אדם עושה שלום הוא חייב לזוז מעט, ימינה, שמאלה, קדימה או אחורה. 'אי-אפשר' הוא הדגיש, 'לרצות להגיע לפשרה ולהתבצר בעמדתך'.
כמה פשוט, כמה גאוני." – רוני סומק או לא רוני סומק!!!!!
כבר כארבעה שבועות אני מנסה לנסח לעצמי מי אני ומה אני מבחינת דעותי. קשה לי להשלים שבגלל התרברבות ובטחון מופרז, בגלל ראייה מעוותת של המציאות – אין מר"צ בכנסת, אמת כמעט ולא קיימת ובמקום עמדה חזקה של השמאל-מרכז יש מפלגות מקרטעות שמנסות להצדיק את 'ההפתעה' שנחתה עליהן.
אני שמאלנית גאה – אני מאמינה בצדק ובשיוויון, מאמינה שכל אחת ואחד זכאיים להיות חופשיים במדינה שדואגת לכל אזרחיה – בלי הבדל מין, גזע, מגדר ודת. מאמינה בתפיסה סוציאל-דמוקרטית לצדק כלכלי וחברתי ומאמינה שהמדינה שלי יכולה להיות מדינת רווחה שמספקת לאזרחיה את צרכיהם, בלי הפער ההולך וגדל בין אזרחי המדינה.
אני ציונית גאה – עליתי עם הורי ב-1960 מבריה"מ ואין לי מדינה אחרת. אני אוהבת את ארצי מאוד. אני לא אוהבת את כל מה שקורה בשם האהבה למולדת. לא אוהבת שאדמה מקודשת יותר מהאדם, לא אוהבת שמנשלים אנשים מאדמתם, לא אוהבת את מה שהכיבוש עושה לחיילים שצריכים להתמודד עם ערכים אנושיים של כבוד לאדם, של פריצה לבתים, של ירי על אזרחים הכל בשם כיבוש והגנה.
אחד הציטוטים של ז'בוטינסקי שמצאתי: 'את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה'
אני גם יהודייה גאה – גאה להיות יהודייה חילונית שמכירה ומוקירה את התנ"ך והמסורת. מכירה את ארון הספרים היהודי (אני מהדור בו למדו תלמוד, רש"י, מקראות גדולות בבתי ספר ממלכתיים רגילים). ויודעת שהיהדות שלי שווה בערכיה לזו של יהודי שמתהדר בסממנים חיצוניים. ולא שווה ליהודי שלא מכבד את האשה והאדם שלא חושבים כמוהו. ה'אהבת לרעך כמוך אצלי' – שווה לכבוד האדם וחירותו!
אז למה צועקים עלי דברי נאצה וביזוי והמילה נאצי מופיעה אצל אלה שלא חושבים כמוני, כשרואים את הנוכחות שלנו בצמתים ובעמידה לקריאה להסכם מדיני?
הרי המילה נאצי היא קיצור של נאציונל-סוציאליסטי, כלומר, לאומנות. זו מילה שלא מתאימה ליהדות. נגד הלאומנות עלינו לעמוד יחד ולהלחם שבשם טוהר הלאום אנו עלולים להפוך לנאצים – איך שנאת החינם הזו מעוורת עיניים ומוציאה את הרוע לרחובות?
ו…אני גם אשה גאה – יודעת שהחלק שלי בכלל האנושות שווה לכל בת ובן אנוש אחר. יודעת גם שכאשה יש לי את החובה ואת הכוח לחנך ולהדריך, להאמין בטוב ובאור ולחתור ולהפיץ שהשלום הוא מטרה נעלה ולא לוותר עליה. אמנם נשים וגברים שווים בזכויותיהם ולכל מין את היחודיות שלו. ולכן אני חברה ב'נשים עושות שלום'
כמובן שאני גם רעייה ואם וסבתא ומחותנת וחמה. יש לי כמה וכמה כובעים ואני גאה בהם!!!
אני חושבת הרבה על איך אני 'רואה את השלום'. יש לי בראש את תמונת דרוא"פ – בעשייה של נלסון מנדלה ודה-קלארק. בעשייה של החלטה שיש לעצור ולשנות, למרות ההיסטוריה העקובה מדם והפרדה ודיכוי. פשוט 'פוס' והתחלה חדשה.
לא, אין לנו מנהיג בשיעור קומה של מנדלה – אבל אתמוך בכל מנהיג שיוביל לשינוי.
אני רואה בעיני רוחי קבלה הדדית וזה האני מאמינה שלי: מצד אחד גבולות של מלחמת השחרור ומצד שני הבנה והכרה שהנכבה בהחלט כתם שחור בהיסטוריה.
על ישראל לוותר על הכיבוש והדיכוי של מיליוני ערבים.
ועל הערבים להכיר במדינת ישראל שנוצרה לאחר מלחמת העצמאות.
