האם נשים יכולות להביא שלום? ח”כ קסניה סבטלובה, סלונה, 19.10.16

היה לי הכבוד לקחת חלק השבוע באירוע יוצא דופן בעוצמתו ובכמות המשתתפים בו בנווה שלום: כפר קטן בו מיישמים את ערך הדו-קיום הלכה למעשה.

“נשים עושות שלום”, ארגון שכולו נשים החורשות בימים האחרונים את שבילי הארץ לאורכה ולרוחבה, עם מסר מדיני ברור וצלול. הן התכנסו בסוכת השלום שהקימו, אותה כיבדה בנוכחותה גם הגברת לימה בואי אזרחית ליבריה זוכת פרס נובל לשלום, אשר הניעה אלפי נשים בארצה להתנגד למאבק המזוין, ובכך השפיעה באופן משמעותי על מדיניות הממשלה והפסקת הלחימה. גם שם התנהלה מלחמה עקובה מדם, גם שם אנשים – ובעיקר גברים – טבחו זה בזה, פוצצו מטענים, דקרו בסכינים, רצחו נשים, ילדים וזקנים. גם שם הסיתו לאלימות, קראו לנקמה ובעיקר הפסיקו לראות את צלם האנוש זה בזה.

האם אנו בישראל מסוגלות להגיע להישגים המרשימים אליהם הגיעו אחיותינו בליבריה? המחקרים האקדמיים מעידים על כך שכאשר נשים נוטלות חלק פעיל ומקבלות סמכות רחבה בתהליכי משא ומתן מדיני – הסכמי השלום כמעט תמיד מבשילים לתוצאה הרצויה. דוגמה לכך היא כמובן ליבריה, אך גם הפיליפינים ועוד מקומות רבים בעולם.

בזכות התנועה הפמיניסטית והמאבק לשחרור האישה התקדמנו לא מעט, אולם אל החלונות הגבוהים של השלטון וקביעת המדיניות טרם הגענו. היכן הן ראשות הממשלה, שרות החוץ ושרות הביטחון שיביאו אג’נדה אחרת ושונה, שמקדשת את החיים במקום את המוות וסולדת מאלימות? על מנת לאפשר לכך לקרות, נשים חייבות להיות מיוצגות בכל מקום, ולכן התופעה של הדרת נשים מסוכנת כל כך. מדובר בניסיון מסוכן לסתום את הפה לחצי מהאוכלוסייה, ולמנוע מאיתנו להשפיע ולהוביל.

מדוע תמיד השמרנים הם אלה שמנסים להשתיק את הנשים ולדחוק אותן לפינה הקטנה שבין המטבח לחדר הילדים? אולי כי הם מודעים לכך שנשים – בכל מדינות העולם – מתונות יותר ומצביעות בדרך כלל שמאלה יותר מהגברים. ואולי כי הם פשוט מפחדים – תראו לאילו הישגים מדהימים הגיעו נשים מאז שהחל המאבק לשחרור האישה, למרות שמבחינה היסטורית מדובר בזמן קצר מאוד…

להמשך קריאה בבלוג סלונה