האם נשים באמת מוכשרות יותר לעשות שלום? / צפי סער, 17.11.16

בעוד האמריקאיות – לפחות הרק־קצת־יותר־מחצי מהן שלא הצביעו למען הנשיא תופס־הפוסי הנבחר, דושלנד טראמפ – מנסות לעכל את הדרמה (שלא לומר דוקו־ריאליטי) שהתחוללה בארצן, אנחנו כאן מתמודדות עם חושך־על־פני־תהום משלנו, בדמות מפכ”ל משטרה שהוא המקבילה המגדרית לקו־קלוקס־קלאן. קשה לראות אחרת את אמירתו של האיש האחראי על ביטחונן של אזרחי מדינת ישראל, שמחציתם נשים, שלפיה “עדויות אנונימיות חמורות לא פחות מהטרדות מיניות”.

כל הטוב הזה רק נוסף כמובן להתמודדות הנמשכת, רק מאה ומשהו שנים, עם סכסוך הדמים המקומי. לאור התפישה שנשים יכולות להציב אלטרנטיבה למציאות העגומה שגברים יצרו ומנהלים גרוע כל כך, מתקיימות במשך השנים לא מעט פעילויות והתארגנויות משותפות של ישראליות־יהודיות ופלסטיניות, מישראל ומחוץ לה.

לצד ארגונים רדיקליים יש גם פעילויות כמו זו של “נשים עושות שלום” – שיוצרות בעיה לפמיניסטיות פוציות כמוני. מצד אחד, יוזמה מעוררת הערכה שהצליחה לסחוף אחריה נשים רבות, כפי שהומחש היטב בצעדה הגדולה שקיימו ברחבי הארץ בחול המועד סוכות…

להמשך קריאה באתר הארץ