בשביל שלום צריך לשלם / בילי בסרגליק, 15.10.15, לוקאל הרצליה

בניסיון לראות את הכוס המלאה שוחחה בילי בסרגליק, דווקא בימים אלו של טרור וכאוס ברחובות, עם שתי פעילות שלום תושבות הרצליה: ד”ר אוקי מרושק וגיליה טוויג זלינגר. לבדוק עם אלו שעובדות בזה יום יום, האם יש פעילויות ומפגשים של יהודים וערבים בימים אלו? מה אומרים בצד השני? והאם ניתן לראות כאן שלום בימינו?

רק לפני מספר ימים, הפיקה גיליה טוויג זלינגר, תושבת הרצליה, פעילת שלום ומטפלת רב תחומית, פסטיבל קטן לשלום בירושלים. “התארגנו חודש מראש אבל האירוע נפל בזמן שכבר החלו אירועי הטרור בארץ” היא מספרת, “הרגשתי שהיה זה חזון לעגן את התדר של שמחת החיים והשלום בתוך ירושלים. בפסטיבל השתתפו רק יהודים. לא הזמנו ערבים כי קודם כל רצינו לעגן את תדר השלום בתוך העם היהודי, ומכאן ללכת הלאה”.

מה אומרים על המצב חבריך הערבים בימים אלו?

“אנחנו מדברים, כן, בהחלט. הייתה התארגנות של מורה רוחני שעובד כאן בארץ במשך שנים על עבודה של ריפוי טראומה קולקטיבית, יש לנו בקבוצה הזו יהודים וערבים. בשבוע שעבר, התקשרתי לשני חבריי הערבים ישראלים, להזמין אותם לאירוע בבית לחם, והם פחדו להגיע לבית לחם. אמרו שהם חוששים להגיע כי המצב הביטחוני כה לא יציב. אז אני שומעת אותם והערבים הישראלים אפילו חוששים יותר מאיתנו, זה היה מפתיע. יחד עם זאת אנחנו לא יושבים בשקט. בשבת האחרונה ארגנו אירוע שלום נוסף בחוקוק. כן הגיעו לשם גם הערבים מוואדי ערה, נצרת ומאום אל פחם, כלומר כן חשוב לא לעשות הכללות. מאותם מקומות שיוצאים מפגעים, באותו אופן חיים שם אנשים, ואני מכירה אותם לפחות 13 שנים, שמשך שנים רבות אוחזים בחזון השלום. כל העליות והירידות, כל מה שקורה, זה לא כולם בכלל, אלו קיצוניים. אחמד, ידידי המשורר אמר לי השבוע: אנחנו לא ערבים או יהודים, אנחנו קודם כל בני אנוש”.

לקריאת המשך הראיון באתר לוקאל