אלול תשע”ו : הסלט הישראלי עולה לירושלים / מיכל פנט פלג

מפגשי הסלט הישראלי מבית היוצר של יהלומה זכות ולילי וייסברגר קנו להם אוהדות רבות הן בקבוצת חוסן אופקים והן בקרב פעילות נשים עושות שלום. הפעם, לכבוד אלול חודש הסליחות, עלו הנשים לירושלים עם לב פתוח ולבושות לבן… בכוונה לשוחח על הסליחה ומשמעותה בחיי הפרט והחבורה.

את האכסניה – אולם רחב ידיים של מועדון ותיקי ההגנה בירושלים – השיג לנו יהודה נהרי, איש ירושלים ואבא של כדיה מוזס, בן 91+ שנכח אף הוא באירוע. אחרי הפגישות, הנשיקות והחיבוקים הגיע תור התקרובת שכללה מגשי פריקסה (לחמניות תוניסאיות מטוגנות וממולאות כל טוב) מתוצרת אופקים שהאפילו על כל המטעמים האחרים ונחטפו מיד, גם על ידי שומרות דיאטה אדוקות.

במעגל הפתיחה בו השתתפו 90 אישה ואיש, נאמרו דברים חכמים על משמעות הסליחה. יהלומה, מנהיגת הקבוצה מאופקים, פתחה ואמרה שסליחה היא פתיחת הלב. כבני אדם אנחנו מצווים על הכרת הטוב והרע ועל היכולת להבדיל ביניהם. לכל אדם יש אגו, גדול או קטן והאגו הזה נפגע לפעמים. אבל להיפגע זו בחירה בעוד שהסליחה היא חובה. אנחנו חייבים לסלוח לעצמנו ולהקשיב לאחרים. מטרתנו לייצר שיח ישראלי שיבנה חברה בעלת סולידריות, אחווה והדדיות למען בנינו – בני הדור הבא.

dance-salade

לילי סיפרה שבשיחות עמוקות לאורך השנה גילינו שהזהות והסמלים גדולים מאתנו. החלטנו כמו בסלט, לשמור על הזהות של כל אחת ואחד מאתנו תוך כדי שיח החושף את הדומה והשונה בינינו.

לאה, תושבת עופרה, סבורה שלא במקרה אלול הוא חודש הסליחות והרחמים. אנחנו מצויים בתחילת הסתיו וכשהימים מתקצרים האוויר והאווירה מתרככים ונוחים לעיסוק רוחני וחשבון נפש. חיי היומיום טבולים באשמה שאחריה באה ענישה. כל חיינו אנחנו טועים ומתקנים. במגזרים אחדים אומרים על אנשים ועל קבוצות שהם “מחוץ לתחום”. המפגש הזה בא לתקן ולומר שכולם בתוך התחום וכולם מתקבלים. בבית הכנסת אנחנו אומרים “עושה שלום במרומיו עלינו ועל כל ישראל” ואכן כולם רוצים שלום. גם אני, תושבת עפרה, חושבת שכדי לעשות שלום, ייתכן שיהיה עלי לזוז מהמקום שבו חינכתי את ילדיי.

דובר גם על הקושי בבקשת סליחה מהקרובים לנו, על האחריות הנובעת מבקשת סליחה ועל אמרתו של הלל הזקן “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”. אם נתמיד במצווה זו נצטרך לבקש פחות סליחה.

פרק הלימוד הוקדש לשני מדרשים של הרב קוק ול”הוידוי הגדול” – שיר של אמנון שמוש המוקדש לחוסר האפשרות לבקש סליחה ממי שאיננו עוד ועל החרטה הנובעת מכך.

בין לבין פצחנו בריקודים בניצוחה של יעל אדמי הבלתי נלאית ולמדנו פיוטי סליחות וחגי תשרי מפיה של תמר אחירון. תמר חברה בקהילות שרות – רשת של קבוצות לימוד פיוטים ברחבי הארץ. שרנו בכוונה ובהנאה גדולה את “אדון הסליחות”, “בן אדם מה לך נרדם”, “עת שערי רצון” ועוד.

בכל פעם שאני מגיעה למפגשים האלה עולה הלב על גדותיו. החיבור שנוצר בין חברות נשים עושות שלום ובין קבוצת הנשים המרשימות מאופקים הוא אמתי, מרגש ומעניק השראה להמשך הפעילות למען השלום. שלום בין קבוצות ומגזרים בארץ ושלום ביננו לבין שכנינו הפלסטינים.

הקבוצה מאופקים המשיכה את הלילה בדרך אל הכותל. יהלומה מדווחת: “לא נשבה רוח בירושלים אבל הקור שבישר את הסתיו צבט את עורנו. הלכנו צפופים לכיוון הכותל כשבפינו הפיוטים של כיפור: “חטאנו לפניך רחם עלינו..”. הכותל המה בני אדם. בלטנו בעיקר בגלל הלבוש הלבן אותו שמנו על עצמנו.. הבנות ארגנו כיסאות צמוד לקיר הכותל והחלו להתפלל. ברקע נשמעה תפילת הגברים “מי אל כמוך..” ואחריה תקיעות שופר שהרעידו את הלילה.. רצינו להישאר בכותל עוד ועוד אך המחויבות לבית ולחיים בכלל הזיזה אותנו לכיוון האוטובוס חזרה. אמנם הגענו הביתה ב-1:30 לפנות בוקר אך ההתרגשות אותה חווינו לא נתנה לנו לישון…”.

תודה לרבנית ברוריה על הסיוע בעריכת דף הלימוד, לכדיה מוזס על ארגון המקום, למירי אברזיל ושמעון על ריכוז ההסעה מאופקים, ליעל סולטן על ההדפסה ליהלומה, לילי ויעל על החשיבה בארגון הערב.