כשישים נשים, רובן חברות נשים עושות שלום התאספו בכיכר המתנ"ס המוצלת ברמת טבעון – בצל האלונים בין טבעון הוותיקה לבסמת טבעון. החברות הגיעו מחרשים, כברי, ג'ת, בקה אל גרביה, הקולחוז (עמק הירדן), משגב, טבעון ובסמת טבעון, נחף ואפילו מתל אביב הרחוקה. אחרי החיבוקים והטעימות הסתערנו על חלוקי הנחל שנפרשו על שולחנות, צבענו, ייבשנו כתבנו עיטרנו והתיישבנו להקשיב ולהתחבר.
הנה מקצת הדברים שנאמרו אתמול בטבעון:
תמר גל שראי (רכזת אזור הקולחוז)
מצטטת את סייד קשוע שכתב ב-2014, לפני כשעזב את הארץ :
תעשה אלוהים ששני הצדדים יבינו שהצד האחר לא מבין רק את שפת הכוח. השתק נא בבקשה את כל מחרחרי הריב והמלחמה שפותחים את דבריהם בהצהרה שאינם ששים אלי קרב. בבקשה עשה שקולם של אנשים שמאמינים בצדק, שוויון ושלום יישמע כאן. תעשה בבקשה שאנשים שיהיו מסוגלים להתנצל, להודות בטעויות ולהביע חולשות יהיו המנהיגים. אנשים משני הצדדים שמוכנים לעשות הכל, לנסות כל דבר, על מנת לשמור על חיי אדם. תעשה בבקשה אלוהים שאנשים יידעו שאין עם נעלה מעם, ושאין שום דרך להשוות בין כובש לנכבש. תעשה אלוהים שיהיה שקט, שיהיה שלום בין יהודים לערבים. שילדים בכל מקום בעולם לא יצטרכו לשמוע רעש של הפגזה, שיידעו רק שמחות, לונה פארקים במקום חדרי מיון וצעצועים במקום כלי מלחמה. בבקשה אלוהים, אין לי למי לפנות מלבדך, בבקשה שמור לי על הילדים שלי ועל כל הילדים בעולם. ( הארץ, 10.7.14)
ועוד דיברה תמר:
אני רוצה להזמין ארבע שולות פנינים
שולות פנינים מתוך ים החלום
שולות פנינים מתוך ים השלום (ע"פ ט. כרמי)
אנחנו, הנשים, שעושות, ורוצות, וכמהות שלום, לפעמים, אנחנו הפנינים.
לפעמים, אנחנו עוד גרגר חול על שפת הים.
ורק ים החלום והשלום הוא אותו הים.
באנו הערב לספר כדי לחבר.
להדביק בהתרגשות.
לנסות ולהכניס את ברית האימהות ללב ולתודעה.
להפוך אותה לחלק מה-DNA האישי של כל אחת.
אורנה, יעל, נדיה – חברות פעילות בתנועה מיום פרוץ התנועה לחיים הישראליים. פעילות חברתיות, וחלק מהצוות שמרכז את פרטנריות של שלום, ועיישה, חברה אמיצה משכם, פעילה חברתית, חברה בפורום המשפחות השכולות וממקימות תנועת ניסא פי א-שאמס – נשות השמש.
עיישה פארס משכם 
פעילה חברתית, חברה בפורום המשפחות השכולות: ” שמחה להיות כאן היום בין נשים, אימהות ואחיות. אנחנו כאן היום בשביל החלום…. קשה לי, כפלסטינית מהשטחים, להגיע לכאן ולשבת עם הנשים היהודיות. גם הנסיעה לכאן דרך המחסומים והשאלות הפולשניות קשה לי אבל עשיתי את המאמץ כי אני מייצגת נשים פלסטיניות שנמצאות עכשיו בתהליך של בניית תנועת נשים מקבילה – ניסא פי א-שאמס, נשות השמש!"
"לא נולדתי בשכם. נולדתי בכווית ומשפחתי חזרה לשכם בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה וכיבוש כווית על ידי עירק. התקופה הראשונה הייתה קשה מאוד. הדוד שלי נעצר באישון לילה כשישן במיטתו, שני אחיי נעצרו אף הם והוכו על ידי השב"כ שאיים על אבי שלא יתערב… כל מי שאיבד בן, אב או אח מרגיש את אותו צער, בין אם הוא פלסטיני או ישראלי".
"ההיכרות עם פעילות שלום ישראליות מחזקת אותי ומעניקה לי כוח לפעול….אנחנו הנשים נצליח לעשות מה שהגברים לא הצליחו במשך כמה עשורים…"
אחריה עלו לדבר רסמייה מבאקה אל גרבייה, חירייה מג'ת ועאידה מנחף.
עאידה סעיד:
אם לחמישה, אחות שעבדה 30 שנה במשרד הבריאות ושבתה תתחיל ללמוד השנה רפואה באוניברסיטה בשכם: "אני גאה שאני אישה וגאה לעזור לנשים במטרה להגביר את הכוח הנשי במטרה להגיע להשפעה על מקבלי ההחלטות… אנחנו, הנשים הערביות בישראל מהוות גשר בין שוחרות השלום בארץ ובין אחיותינו הפלסטיניות עד שנגיע להסכם מדיני בעזרת האל. אלוהים וכל הנביאים קידשו את המילה שלום".
יעל אדמי:
שבע שנים אנחנו עובדות כדי להגיע לרגע הזה של השקת ברית האימהות. לשנה החדשה, שנת השלום, בנינו מהלך מובנה שעומד על 4 רגלים:
· הלב והרחם של נשים ואימהות שרוצות לגדל ילדים לשלום ולעתיד בטוח
· הראש – המחשבה, והידע שיבנו את "מפת ההזדמנויות"
· הידיים – שישלבו ידיים אחרות בשיתופי פעולה עם אנשים וארגונים בארץ ובעולם
· הרגלים – שעומדות בצמתים, צועדות בכל הארץ ורצות לכנסת בירושלים, לעוטף עזה ולכל מקום בו אפשר לחבר חיבורים.
בין לבין דיאן קפלן, מירה עילבוני וורד איל סלדינגר שתירגמה את השיר "אני ואתה" לערבית, הנעימו לנו בקטעי שירה ונגינה בערבית ובעברית.
