לשרי גרוסמן, ילידת חיפה, המתגוררת היום בשוהם, יש ביוגרפיה נע"שית עשירה: היא הצטרפה לתנועה כשנה לאחר הקמתה; הייתה רכזת שטח בשוהם; השתתפה כמה שנים בצוות קשרי ממשל ובצוות 1325; ריכזה לפני שנתיים, עם אביטל בראון, את צוות אסטרטגיה, ולפני שנה נבחרה לצוות היגוי התנועה, תפקיד תובעני ומאתגר, שהיא מסיימת בימים אלה.
את שירותה בצבא עשתה שרי כמטאורולוגית, ומכאן פנתה להתמחות בלימודי גיאוגרפיה וגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, המשיכה בהוראה ובמחקר, והשתתפה בפרויקטים בינלאומיים, גם בתפקידים ניהוליים, במרכז למיפוי ישראל.
איך הגיעה מגרמי השמיים והארץ ומבטן האדמה לעשייה חברתית? שרי משיבה שתמיד חיפשה את הגורם האנושי ואת החיבור לאנשים. ואכן, את מסלול ההתנדבות שלה התחילה בהוספיס בתל-השומר, התנדבות משמעותית, שהתמידה בה לאורך זמן, ומשם להתנדבויות בחינוך ובעשיית שלום.
המפגש הראשון של שרי עם התנועה היה בירושלים, באוהל צום איתן. "נכבשתי", היא אומרת, אך גם תהתה: למה רק נשים? עד מהרה התבהרו אצלה התובנות בנושא שוויון מגדרי (והיעדרו) והתחדדה החשיבות של עשייה נשית, השמעת הקול הנשי, מפגשי נשים ולמידה לעומק. כל זה, אומרת שרי, היה משמעותי עבורי לאורך כל הדרך ותרם להתפתחותי האישית. והיא מסכמת: "ההשתתפות בתנועה נותנת ביטוי מעשי למי שאת, לאמונה שלך שכל אדם נברא בצלם, והחיים צריכים לבטא צדק ושוויון".
כשהיא מתבקשת לציין הישג שהייתה שותפה לו, היא מציינת ללא היסוס – יצירת אסטרטגיה, שהתנועה יכולה לפעול לאורה, בבחינת "לפיד לדרך של התנועה". היא מסבירה, שלניסוח אסטרטגיה יש חשיבות רבה בתנועת שטח לא היררכית כמו "נשים עושות שלום": כל חברה יכולה להציע פעילות, והיא תקבל אור ירוק רק אם התוכנית משרתת את מטרת-העל של התנועה.
מה מטריד את שרי? – החסמים: הרוב המתון, שרוצה שלום אך לא מאמין בהיתכנות שלו, ונותר אדיש. איך מעוררים את הציבור הזה להכרה שכל סכסוך הוא פתיר סביב שולחן משא ומתן? שרי שואלת, וגם עונה: כאן בדיוק טמונה נקודת המבט המגדרית! שהרי אין כמו הניסיון היומיומי של נשים, בבית ומחוצה לו… מי כמותן מומחה בפתרון סכסוכים מתמשכים בדרך של משא ומתן (לפעמים סביב שולחן אמיתי), ובגישה טבעית של win-win? והנה לנו כל התורה כולה על רגל אחת.
