אורנה אשכנזי: תרומה לקהילה ואחריות כלפי הדורות הבאים

תרומה לקהילה ואחריות כלפי הדורות הבאים הם הקווים המנחים אותי לאורך חיי הבוגרים. בעבודתי כליצנית רפואית בבית החולים הלל יפה הפצתי את העקרונות האלה בקרב הסגל, החולים והמשפחות – יהודים וערבים – דרך עזרה הדדית, שיח משותף, צחוק, בכי וחמלה.

את החיזוק לדרכי זו אני שואבת מאישי מוטי ומארבעת בניי. ההתנסות בתא המשפחתי הובילה אותי לכתוב מונודרמה, על אם של נער הומוסקסואל, איתה אני מופיעה כבר עשר שנים בפני קהלים שונים. כל הצגה מסתיימת בשיחה שבמהלכה עולה בדרך כלל סיפור מרגש מקרב הקהל. אחרי עשור אני מרגישה שתרמתי ולו במעט לשינוי המבורך שחל בחברה הישראלית בנושא זה. באחרונה הקמתי עם נשים ערביות ויהודיות קבוצת תאטרון במסגרת התאטרון העברי ומקווה שבקרוב נצא עם הצגה חדשה.

הורי עלו לארץ אחרי שאיבדו חלקים גדולים ממשפחותיהם בשואה. כשנישאו בכ”ט בנובמבר 1947, ביום הגורלי שבו החליטה עצרת האו”ם על חלוקת הארץ והקמת מדינת ישראל, לא שיערו שהם פותחים את חייהם המשותפים במלחמה.  מלחמת העצמאות שפרצה למחרת ומלחמות ליוו את חייהם וחיי ילדיהם מאותו יום והלאה. אחי נולד במהלך המלחמה ואילו אני באתי לעולם מעט אחרי מלחמת קדש.

מאז ועד היום ההיסטוריה של ישראל רצופה מלחמות. אעפ”י כן, גדלתי בבית מלא שמחת חיים ואהבת אדם. לאבי שעבד במשרד החקלאות, היו חברים רבים בכפרים הערביים בהם ביקר לצורכי עבודתו. זכור לי שנלוויתי אליו לביקורים אצל החברים האלה וזכורים לי ביקורים שלהם בביתנו. החברות ביניהם הייתה טבעית ומעולם לא הרגשתי קושי או אי-נוחות אצל הוריי.

למדתי ערבית ואיסלם באוניברסיטת בר-אילן אך מעולם לא עסקתי בנושא. ב-1979 נישאתי למוטי והבאנו לעולם ארבעה בנים. כשעמית הבכור היה בן שנה פרצה מלחמת לבנון הראשונה וכשמוטי גויס למילואים והגיע עם צה”ל לבּירוּת,  תהיתי למה צריך להגיע לבּירוּת בדרך זו. הרי אמי עברה בבירות ברכבת כשעלתה לארץ. המלחמות לא פסקו אבל פה ושם הפציעה קרן אור כמו הסכמי השלום עם מצרים וירדן ולאחרונה…לידת נכדתי הראשונה, לילי.

אהבת השלום והאמונה שאפשר למנוע מלחמות הובילו אותי לתנועת נשים עושות שלום כמעט מתחילת דרכה. ב”צום איתן” בקיץ 2015 ריכזתי את סידור העבודה  ואת הלוגיסטיקה של האוהל בירושלים. השתתפתי באופן פעיל בכל האירועים וכעת אני מרכזת יחד עם יעל טריידל וריבי דיאמונד את צוות הקשרים עם הפלסטיניות. במסגרת הצוות אנחנו פועלות לקידום הקשר עם הפלסטיניות בשטחים ולהנעה של עוד ועוד נשים פלסטיניות לפעולה באזור מגוריהן. אנחנו מבקרות לעתים תכופות בבית ג’אללה וברמאללה לפגישות עם המנהיגות הפלסטיניות.

אורנה, שנייה משמאל עם פרופ. פואד עוודי וחברות התנועה

לפני כשלושה חודשים זכיתי לייצג את התנועה בכנס פמיניסטי של מדינות אגן הים התיכון בחרז שבדרום ספרד. שם הבנתי שנשים עושות שלום ממשיכות מגמה עולמית של קבוצות נשים אקטיביסטיות. האחריות המוטלת עלינו כלפי הנשים בארץ ובעולם וכלפי הדורות הבאים היא להביא את המנהיגים לשולחן המשא ומתן ולהגיע להסכם מדיני.