אשת החודש, נטע הימן-מינה, גרה בחיפה, אמא לשלושה: מורן בן 20, מיקה בת 16.5, לוטם בת 13 – מספרת:
"נולדתי בקיבוץ ניר עוז במה שקוראים לו היום עוטף עזה, אבל אז היה סתם הנגב המערבי.
גדלתי כשסביבי היו נוסעים לשוק בעזה, חופי הים שלנו היו בסיני וימית, ואחרי הסכם השלום החוף בגוש קטיף. עד שהגיעה האינתיפאדה הראשונה.
את הצמיגים הבוערים היינו רואים ומריחים מהבית, ועדיין, הכל היה רחוק יחסית ולא באמת נגע בנו.
הייתי נערה פעילה מאוד בתנועת השומר הצעיר ומעורבת פוליטית.
עם ההתבגרות והולדת הילדים התכנסתי פנימה ועשיתי בעיקר לביתי, במשך שנים השתדלתי כמה שפחות לשמוע ולדעת, כי הכל היה כואב מדי – בת יענה.
ההתנתקות הגיעה, ואחריה התחילו הקסאמים המקום בו גדלתי הפך לאזור מלחמה וסבב אחרי סבב הייתי פותחת את ביתי בחיפה למשפחה שלא יכלה לשאת את המצב – "מחנה פליטים" היינו קוראים לזה, ועדיין, בת יענה.
הילדים גדלו קצת והתחלתי להרים את הראש, לפקוח מחדש את העיניים, ולהרגיש שאני כבר לא יכולה לשבת בשקט. במשך תקופה עקבתי אחרי הפרסומים של יעל ברוידא חברתי על פעילותה בנשים עושות שלום, עד שיום אחד החלטתי לשאול אותה על כך, והצטרפתי. התחלתי לקבל מידע והצטרפתי אפילו עם מיקה בתי לרכבת השלום לבית שאן, אבל עדיין לא באמת התחברתי.
רגע לפני שעשיתי "הסר" לדיוורים של התנועה, פניתי שוב אל יעל וסיפרתי לה על הרגשתי והיא בצעד נועז צירפה אותי לצוות פייסבוק, מרגע זה התחיל מה שאנחנו קוראות בצוות דיגיטל "מדרון חלקלק" ותוך זמן קצר נכנסתי עמוק לפעילות, הצטרפתי לצוות המאה והגעתי כמעט לכל האירועים – התנועה נכנסה לי לדם.
בהמשך לקחתי על עצמי עוד ועוד תפקידים בצוות דיגיטל.
בשלב מסוים הפריע לי מאוד שאין כמעט פעילות של התנועה בחיפה, ולמרות שאני לא אשת שטח, לקחתי על עצמי את ריכוז נשים עושות שלום בחיפה והצלחתי לעורר קצת את הפעילות בעיר, ריכזתי את נע"ש חיפה במשך שנה ורבע ולצערי אחרי עזיבתי הפעילות בחיפה דעכה שוב ואין היום שום פעילות בעיר.
קצת לפני סיום התפקיד נבחרתי לריכוז צוות דיגיטל של התנועה ולאחר מכן לצוות ההיגוי של התנועה.
לפני כשנה סיימתי את שנת ההיגוי וחזרתי להיות מה שאני מכנה "חיילת פשוטה בצבא הדיגיטל של השלום".
דרך התנועה והפעילות שלי בצוות פייסבוק הגעתי לקורס בשתיל של ניהול רשתות חברתיות לארגונים חברתיים, קורס שהשאיר לי טעם של עוד ובהמשך יצאתי ללמוד ניהול רשתות חברתיות באופן מסודר והפכתי את זה למקצוע, התפתחות אישית שלי שהתנועה יכול לרשום לזכותה.
החודש התגייס מורן בני הבכור לצבא, ביום הגיוס כתבתי לו פוסט כזה:
"לך בשלום, ילד אהוב שלי
ושוב בשלום
אני בינתיים אעשה הכל בכדי שיהיה כאן שלום
סליחה שלא הצלחתי עד עכשיו…"
ואני חושבת שזה ממצה בערך הכל.
