סיכום משלחת לאירלנד / רשמה ניצן סניור

חזקות, מלאות תקווה ומוכנות לעבודה: זהו. חזרנו. לאחר חמישה ימי הכשרה אינטנסיביים וגדושים בבלפסט, צפון אירלנד, שבנו לארץ – פסקל חן, מיכל כצנלסון, דבי פרוש, אמירה זידאן, ליאורה הדר וניצן סניור, ואנחנו כבר לא יכולות לחכות ולספר לכן על מה שלמדנו וחווינו בהכשרה המשמעותית שעברנו.

בתאריך 1.7.18 התחלנו מסע לימודי מרתק בהובלת הכומר גארי מייסון, מייסד המכון Rethinking the Conflict, שבנה תוכנית הדרכה מיוחדת לנשים עושות שלום. פרויקט זה התאפשר בזכות תמיכתה של שגרירת אירלנד בישראל, אליסון קלי ובמימון מלא של משרד החוץ האירי. מטרת הפרויקט היא ללמוד את הסכסוך הארוך והאלים ואת תהליך השלום שנעשה בצפון אירלנד, עד לחתימה על הסכם יום שישי הטוב, שהשנה מציינים עשרים שנה לחתימתו.
ההסכם, שצדדיו היו היוניוניסטים והרפובליקאים, או הפרוטסטנטים והקתולים, לא הכיל פתרון לסכסוך והכרעה מי ישלוט בחבל הארץ הצפוני, אך הוא גרס כי מעתה ינוהל הסכסוך באפיק המדיני ולא הצבאי – מתוך תפיסה שבמאבק אלים אין צד מנצח.
בחמשת הימים שהיינו בבלפסט, עיר שקירותיה נושאים את ההיסטוריה בכאב מהול בגאווה ותקווה, נפגשנו עם מנהיגות, פוליטיקאיות, אקטיביסטיות, פעילות קהילתיות ומשפחות שכולות, כאשר מה שאיחד את כולם הוא פעילותם ללא לאות לסיום הסכסוך.

Rev. Mason Ireland
ביום הראשון כשהגענו לעיר ערכנו סיור ברובעים השונים וראינו את קירות הגרפיטי שמספרים את סיפורי המלחמה, את אנדרטאות הזיכרון הרבות שמנציחות את ההרוגים משני הצדדים ואת קיר השלום של היוניוניסטים והרפובליקאים שנוטע תקווה לעתיד שאינו מופרד בחומת אבן גדולה. לצד כל אלה ראינו גם דגלים של מדינת ישראל ושל הרשות הפלסטינית מתנופפים ברחובות, בשל הקשר שיוצרים שם בין הסכסוך שלהם לסכסוך שלנו. הסיור ביום הראשון נתן לנו מסגרת קונטקסטואלית להבנת הסיפור שמכילה עבר, הווה ועתיד וכך התאפשר לנו לתפוס את המציאות בצורה מוחשית מאוד.
היום השני למסענו היה בסימן מנהיגות נשית בקהילה. פגשנו את דבי ווטרס, מנהלת שותפה של הארגון Alternatives העוסק בצדק מאחה וסגנית יו”ר מועצת המנהלים של המשטרה. לאחריה נפגשנו עם אווילה קילמוריי ומרטין אוברייאן, המנהלים את המיזם “Social Change Initiative”, איתם דיברנו על נשים כסוכנות שינוי בזירה הפוליטית והחברתית. אווילה היא אחת ממקימות קואליציית הנשים של צפון אירלנד, שהפכה לאחר מכן למפלגת נשים שהשיגה שני מושבים בפרלמנט הצפון אירי ולקחה חלק פעיל בעיצוב הסכם יום שישי הטוב.

Ireland delegation Ireland Delegation 2018
היום השלישי למסענו היה העצוב ביותר. פגשנו את אלן מקברייד שאיבד את אשתו הצעירה ואת חמו בפיצוץ שתכנן ה-IRA, וכן את לינדה מלויי, קתולית, שבנה בן ה- 18 יצא מהבית בערב ולא שב כיוון שנרצח על-ידי מליציות של היוניוניסטים. שניהם דיברו על חיים בצל דעות קדומות וסטיגמות, הפרדה מוחלטת בין קהילות ופחד יומיומי. שניהם בחרו לפעול למען הקורבנות, שנותרו מאחור, נשכחים ולא מטופלים. הרגשנו שהכאב של השכול זהה והזמן לא מכהה אותו. עין לא נותרה יבשה לתיאור של אלן כי אשתו נוכחת בחדר כעת בדברו עליה, ולינדה שמקריאה את השיר האחרון שכתבה על בנה והשכול שלה. לאחר מכן נפגשנו עם חברים בארגונים הלוחמים מכל הצדדים, ולמרות המתחים שעדיין קיימת בינם לבין עצמם, היה נראה כי הם מבינים שחובתם להפסיק לטבוח האחד בשני – ולדאוג לקהילותיהם בדרכים לא אלימות. “אני עושה היום הרבה יותר עבור החברה בה אני חי, מאשר שהייתי לוחם”, אמר אחד מהם, וגרם לנו לחשוב לעומק על דרכי הפעולה השונות במהלך הסכסוך.

ביום הרביעי בבלפסט נפגשנו עם ג’ודית תומפסון, הנציבה האחראית על הנפגעים והשורדים של הסכסוך, העוסקת בטיפול בקורבנות בהיבט החוקתי, הבריאותי והחברתי, ולאחריה הגענו לעיריית בלפסט ושוחחנו עם ארבע פוליטיקאיות המייצגות ארבע מפלגות עיקריות במועצה. דירדריי הרגריי, ראשת העיר ממפלגת השין פיין, ג’ואן באנטינג מה-DUP, סוניה קופלנד, מה-Ulster U nionist Party וראשת העיר לשעבר שסיימה את כהונתה בשנת 2015 ניקולה מאלון, ממפלגת SDLP. במפגש הרב מפלגתי שוחחנו על סוגיות משותפות חברתיות, כגון חינוך ובריאות, ולמרות הוויכוחים הפוליטיים היום יומיים בין הפוליטיקאיות, היה נראה שחברות המועצה מצליחות להוביל את העיר ביחד לעתיד שמתרחק ככל האפשר ממצב מלחמתי.

את הערב האחרון ביחד הקדשנו ליצירת “פיסות שלום” עם נשים הנחשבות למנהיגות בקהילותיהן. נפגשנו ב”Skainos”, מרכז קהילתי שנבנה במזרח בלפסט, המאפשר מרחב פתוח של פעולה מאחדת ומקרבת בין הקהילות השונות שמובילה אותן להתחדשות. פרשנו על השולחן פיסות בדים ריקות שהתמלאו מהר מאוד במסרים חיוביים של תקווה, צמיחה, אחווה, אהבה ושלום. צללנו לתוך שיחות מרתקות עם הנשים שהגיעו לפעילות ונוכחנו לגלות שוב, כמה אנחנו דומות אחת לשנייה, הגם שאנחנו, “על הנייר”, מאוד שונות.


את היום האחרון והחמישי למסענו סיכמנו עם הברונית מיי בלוד, כיום בת 80, שגדלה במשפחה ממעמד הפועלים המונה כשבע נפשות. מיי בלוד התחילה את האקטיביזם שלה כמנהיגה בארגון העובדים ולאחר מכן הייתה חלק מהצוות המוביל שהביא להקמת קואליציית הנשים. היום היא אומרת שקבוצות על טהרת הנשים בלבד אינן אפקטיביות כמו שאפשר לחשוב, כיוון שהן לא באמת מצליחות להשתלב ולהשפיע, ויצירת שיתוף פעולה ואיזון מגדרי הן הדרכים הנכונות לפעולה. גם היום הברונית ממשיכה להוות דמות מעוררת השראה, והיא מקדמת עבודה בתוך הקהילה במיוחד בתחום החינוך האינטגרטיבי למען הילדים משני הצדדים.

את מפגש הסיום בתכנית ההכשרה שלנו קיימנו עם פיטר רובינסון, מי שהיה ראש ממשלת צפון אירלנד לאחר החתימה על ההסכם, והיווה דוגמה יוצאת מן הכלל של ניהול ממשלה עם יריבים. דיברנו איתו על התמודדות המדינה עם השנים שאחרי הפסקת הלחימה, על שיקום הקהילות הפגועות ועל האתגרים שיש ביצירת חברה חדשה של ממש.

Ireland delegation Ireland delegation
בכל מסענו המשותף לא הפסקנו לחשוב לרגע אחד על ישראל. כששמענו את הקולות השונים, את החוויות, את האתגרים, את הקשיים, כששיתפו אותנו בהצלחות וברגעי השבר והתקווה, לא יכולנו שלא לתהות מה איתנו. חשנו במורכבות הרבה שקיימת באזור סכסוך, מורכבות שאנו מכירות היטב, והזדהינו עם העשייה מלאת המוטיבציה שלוותה גם בלא מעט פחד ואובדן כשגרה. אבל, ראינו שאפשר לשנות. התרשמנו מהובלתם של המנהיגים והמנהיגות את התהליך הסיזיפי, הארוך, הבלתי יציב וההפכפך של מעבר ממצב מלחמתי למצב שאינו מלחמתי. כל אחד ואחת בקהילתה ובתחומה עשתה את המירב וביטאה תעצומות נפש גדולות והתמדה. הרגשנו בנחישות, בהבנה, בהכלה, בהובלה ובחזון שלהן לקיום חיים טובים יותר. הדאגה והאחריות לדורות הבאים עברו כחוט השני במפגשים השונים. התקווה לעתיד בטוח הייתה משותפת לכולן ולכולם.

אנו מרגישות שלאחר חמישה ימי הכשרה אינטנסיביים אחריות גדולה על כתפינו. אנו גאות להביא לישראל את הפסיפס המגוון ומעורר ההשראה שפגשנו – של אקטיביזם נשי, עוצמתי, מכיל ופרגמטי המאפשר לקולות השונים להישמע לצד חתירה בלתי מתפשרת להסכם, לשלום. בחודש הקרוב נעבד את הנסיעה לכדי הכשרה כוללת שתועבר לצוות המאה בתנועה, שלאחריה אנו מקוות שנוכל להתקדם ביחד, צעד אחר צעד, למימוש מטרתנו של קידום הסכם מדיני מקובל על ישראלים ופלסטינים, ושילוב נשים סביב שולחן המשא ומתן.

ההכשרה בבלפסט אפשרה לנו להבין לעומק את מורכבותו של הסכסוך, מורכבותו של תהליך השלום והמורכבות בשמירה עליו. הלמידה חיזקה בנו את האמונה שזה אפשרי, גם אם מדובר בתהליך ארוך וקשה. תהליך השלום ממשיך גם לאחר החתימה על ההסכם, עד שלב הטרנספורמציה האישית והחברתית, שצריכה להתרחש בקרב החברה כולה. ראינו שזה יכול לקרות, ועל אף השוני הרב, הרקעים המגוונים והאוכלוסיות השונות, התחזקנו וחזרנו קצת יותר אופטימיות ממה שהיינו לפני כן. כן. זה אפשרי, ורק ביחד נצליח!
שלכן,
צוות פרויקט צפון אירלנד של נשים עושות שלום