הכי דרומיות בנשים עושות שלום – אילת / איילה סגל

תנועת נשים עושות שלום פועלת באילת כמעט מרגע הקמת התנועה. את הסניף באילת הקימה אילנה דיאמנט, אליה הצטרפה דינה בן יקיר, וכיום בצוות ההגוי פועלות רבקה זלדיס, עפרה אבני, טליה לוי, רוחלה שפיגל, חני הכט, עדה מירסקי ואיילה סגל.

אילת רחוקה מהמרכז כ-450 ק”מ, כלומר אנחנו מחוברות לתנועה בעיקר ע”י הוואטסאפ, הzoom- והמייל. לא נמצאות  פיזית, הצפון רחוק לנו. כשאנחנו נוסעות לבאר שבע אנחנו אומרות ש – עולות צפונה.

החיים של רבות מאתנו מחוברים לילדים שלא נמצאים באילת. לקראת פגישה של צוות ההיגוי או לקראת כל פעילות, נשים רבות מסבירות ש – הילדים והנכדים הגיעו לשבוע, שבועיים, נמצאים בבית, סבתא עסוקה איתם. או ש – נוסעות לשבוע לעשות בייביסיטר… אם לקצר, אנחנו מאוד רוצות להיות שותפות בעשייה הענפה המבורכת של נשים עושות שלום, אולם – גרות באילת… עם זאת, ארבע נשים מצוות ההיגוי שלנו הצטרפו לסמינר בונות עתיד משותף!

באילת רשומות כ-250 נשים ופנינו להגדלת מספר הרשומות התומכות והפעילות. כמו בכל הארץ, גם אנחנו מנסות להגיע לקהלים נוספים:

ערכנו השנה ערב במלון ריביירה  שהיה מיועד בעיקר לנשים רשומות שאינן פעילות, ולנוספות. הגיעו כ-90 נשים. הזמנו את לילי שריגשה את כולן בדבריה, קראנו פואטרי סלאם, שרנו יחד את תפילת האמהות. המטרה היתה לגייס אוטובוס למסע השלום ואכן יצא אוטובוס מאילת ועליו נשים רבות מאילת יחד עם חברותינו, נשות הערבה.

בהמשך יצרנו שיתוף פעולה עם נעמ”ת ועשינו ערב חשיפה לתנועה לעובדות של נעמ”ת, ובסיומו יצרנו פיסות שלום. הגיעו נשים רבות, התקיים דיון שהובעה בו ביקורת על דרך התנועה, ובסיכום דבר, הצלחנו לרשום חלק מהן לתנועה.

הזמנו חברים וחברות ממועדון הגימלאים להקרנה של הסרט על נשות ליבריה. אולם הקולנוע  היה מלא וראש העירייה מר מאיר יצחק הלוי הגיע והביע  תמיכה חמה בנו.

ערכנו חוג בית לנשים דרוזיות, ואחת הנשים, מדינה אשכר שגרה באילת, אשה מיוחדת עם כוחות על, הזמינה בהמשך לכפר שלה, מע’אר, לחוג בית של נשים עושות שלום, לאחר שנוצר קשר עם נשות הקולחוז.

חוג בית נוסף נערך בבאר אורה. באר אורה הוא יישוב קהילתי ששייך למועצה האזורית חבל אילות אולם מאוד קרוב אלינו. בישוב הובעה תרעומת על כך שהמועדון ישמש לערב של נשים עושות שלום. האישה שהביעה אלינו התנגדות, הגיעה לערב והתקיים דיון שהסתיים באווירה מאוד טובה, למרות שבסוף היא לא הצטרפה אלינו.

נסענו לכנסת באוטובוס כמעט מלא של נשים עושות שלום מאילת ומהערבה שיצא בשעות הבוקר המוקדמות ונחת בחזרה באילת בעשר בלילה.

ערכנו בוקר יצירת פיסות שלום עם נשים מבוגרות ממוצא רוסי.

ניסינו להרים השתלמות של מכון “שחרית”, לא התאפשר בין השאר בשל תקציבים ללינה ולטיסות. חלקם השגנו וחלקם התעכבו עד שנהייה מאוחר מדי.

אנחנו אוהבות לעמוד בצומת הכניסה לעיר, למרות המלחמה ברוח האילתית החמה, מפני שלהבנתנו הנהגים מגיעים אחרי שראו את כל הנשים בערבה ויש בכך נראות גדולה.

עמדנו באותה צומת כמובן בג’ירו, המשטרה אילצה אותנו להוריד את השלטים אולם – לנו היו שלטים גדולים על הרצפה, אותם קיווינו שהמסוק יצלם, ואכן צילם!

בנוסף, אנחנו בקשר מתמיד עם קיבוצי הערבה, ‘אילות’, ‘אליפז’, ‘סמר’, ‘יוטבתה’, ‘גרופית’ ‘קטורה’ ו’לוטן’,  אותם מרכזת שרה כהן מקטורה. הקיבוצים שייכים למועצה האזורית חבל אילות. יחד עם זאת אנחנו משתפות איתם פעולה ואילנה דיאמנט דואגת תמיד לקשר אותם לכל הפעילויות שאנחנו מקיימות.

באילת נפגשים הגבולות של ישראל, מצריים ירדן וסעודיה. לראש העירייה מר מאיר יצחק הלוי עמו נפגשנו יש חזון לשלום אזורי. בחזון שלו קיום פרויקטים שונים באזור החתימה על הסכם השלום, פרויקטים של מוזיקה, של שיתופי פעולה שאנחנו מעוניינות להיות שותפות בהם.  יחד עם זאת  הוא נמצא בתקופת בחירות ואמר שיתקשה לתמוך באירועים שיתפרשו כניסיון שלו להשפיע על הבחירות. הוא ישתף פעולה עם אירועים שלנו, לא בטוח שבכסף אולם בשווה כסף. הציע לנו כמה דרכים לתחילת פעולה, מה שאנחנו מתכוונות לעשות בקרוב. יצאנו מהפגישה עמו מחוזקות ויודעות שיש לנו בעל ברית בעירייה.

במסגרת התכניות הקרובות, אנו מתכוונות כמובן להגיע שוב לכנסת ולאוהל האמהות.

אם לסכם, למרות המרחק הגדול שלנו ממרכזי הפעילות של התנועה, אנו חושבות, יוזמות ופועלות בחלקת אלוהים הדרומית שלנו.

ולא עוצרות עד הסכם מדיני. כל כך רוצות שנצליח!