בהגיעה לגיל 18, נפרדה אנג'לה מעיר הולדתה וינה וממשפחתה, ועלתה לארץ. לא כעולה חדשה ולא במסגרת ארגון כלשהו, אלא מתוך החלטה אישית ("ציונות", היא אומרת בפשטות). קמה, ובאופן עצמאי לגמרי, כתיירת, בלי שפה ובלי תמיכה ממוסדת – נרשמה לאוניברסיטה העברית בירושלים ללימודי מדעי המדינה ומזרחנות. היזמה, האומץ, הנחישות, החזון וההתגברות על הקשיים שגילתה בצעירותה, מלווים אותה במהלך חייה מאז ועד היום, ויותר מזה – אנג'לה נחנה בכישרון יוצא דופן ליחסי אנוש ולטווית קשרים ברמה אישית, חברתית, עסקית ובינלאומית.
את הקריירה המקצועית שלה התחילה כשכירה בחברות טקסטיל גדולות. היא ייצגה חברות אירופאיות שמכרו בדים לארץ, ועבדה עם יבואנים גדולים. עד מהרה פתחה סוכנות עצמאית משלה. "פתחתי את העסק ביום השלישי לאחר הולדת בתי, כבר מבית החולים. כך ניצלתי את חופשת הלידה. אמרתי לעצמי: אצליח – אמשיך. לא יצליח – אחזור למקום הקודם" וזה הצליח, ובגדול. העסק הפרח, שגשג והתרחב בכל רחבי העולם, עם דגש מיוחד וייחודי באסיה – קוריאה, טיוואן וסין.
ברקע – מעברים של המשפחה, "רילוקיישנים" ממדינה למדינה, בעקבות עבודתו של בעלה דאז, כדיפלומט. התחנה הראשונה הייתה בקוריאה, סיאול ("מה בעלך אומר על זה שאת עובדת?" שאלו מנהלים קוריאנים מעונבים, כשישבה איתם, אישה יחידה, סביב שולחן דיונים עסקי). היכרותה עם התרבות האסיאתית וקשריה האישיים-מקצועיים סייעו רבות עת נדרשה, עקב מעבר נוסף, להיכנס לשוק הגרמני הסגור. והיא הצליחה יפה, גם שם וגם בהמשך, בבלגיה.
עבודתה דרשה – בכלל, וגם כאישה בעולם עסקי-גברי – גמישות, הסתגלות, פתיחות, אורך רוח, ראייה ארוכת טווח, נטילת סיכונים ובעיקר – מפגשים אנושיים חמים עם א/נשים דומים לה ושונים ממנה, בניית אמון ויכולת למנף את הקשרים הרבים לכל מטרה טובה.
עם כל אלה באה אנג'לה לתנועת נשים עושות שלום. המפגש הראשון היה ב-2017 במהלך סמינר של אחד העיתונים בנושאי פוליטיקה ואקטואליה, נושאים שתמיד עניינו אותה. בהפסקה פגשה אישה שסיפרה לה על נע"ש, והזמינה אותה להצטרף לצמתים. כך התייצבה מידי חודש בצומת אבן גבירול-רוקח, והכירה חברות נוספות. "הזהירו אותי", היא צוחקת, "שזה ישאב אותי, ואני אמרתי, זה רק קצת… יש לי עבודה!" אבל זה שאב, וגם סגר פער של 25 שנות ניתוק. היא הצטרפה לנסיעות לכנסת, למפגשים עם פוליטיקאים במערכות הבחירות, הצטרפה להפגנות…
ב-2019 מצאה את מקומה בצוות קשרי חוץ של נע"ש (היום רכזת הצוות), והיריעה קצרה מלתאר: סייעה בארגון מפגשים עם דיפלומטיות, הרחיבה את מפגשי
הזום גם לדיפלומטים-גברים, ארגנה מפגש מיוחד בנושא ראשות-ממשלה נשים, ודרך הנהגתן בימי הקורונה; זימנה יותר מ-10 שגרירים לאירוע לרגל החלטת האו"ם 1325, לא בטלפון, אלא ברגליים – הלכה לשגרירויות, דיברה עם השגרירים, שחלקם אף נשאו דברים; יזמה עם שגריר שבדיה מפגש במעונו, שאליו הוזמנו נשות נע"ש ובו נחשפה לראשונה תנועת נשות השמש; ולא רק שבדיה – גם שגרירויות ספרד, נורבגיה, קנדה ואוסטרליה פותחות אל דלתותיהן לטובת מפגשי נע"ש, ולא רק שגרירויות אלא גם מוסד האו"ם ונציגיו נענים לבקשותיה.
בזמן האחרון הצטרפה למטה התנועה והיא מתעניינת במיוחד בנשות השמש. בעזרת קשריה וניסיונה היא מתעתדת לעזור להן בהצמחת בעלת תפקיד שתהיה אמונה כמוה על קשרי חוץ. חותמה מורגש גם בתכנון ובביצוע של האירוע ב-25.3 בשטח C ובזימון דיפלומטים משגרירויות בארץ למפגש זום בעניין זה בסוף החודש.
ככה זה כשסגולות תקשורתיות ויכולות שיווק ורישות (netting) פוגשות דיפלומטיה, ונרתמות למטרה ראויה.
