"תקווה, מגדר ויישוב סכסוכים" – סיכום מפגש של קהילה לומדת / ריבי דיימונד

סיכום מתוך המפגש הראשון של הקהילה הלומדת של הפורום לחקר סוגיות מגדר, יישוב סכסוכים ושלום ע"ש סופי דיוויס: "תקווה, מגדר ויישוב סכסוכים", הר הצופים, 18.12.2016

דוברת ראשונה: ד"ר טל ניצן

טל חזרה לארץ אחרי עשר שנים בוונקובר. היא מחפשת ״תקווה״.

  • התקווה: קו שמוביל מהעבר דרך ההווה אל העתיד. התקווה – היכולת לדמיין עתיד שונה.
  • עדויות ותמונות מצולמות על התעוררות התקווה בקרב נשות גואטמלה אחרי המלחמה הקשה שהייתה שם. נשים ששכלו משפחות, שנאנסו בחדרי חקירות, מה עורר אצלן את הכוח לפעול למען עתיד טוב יותר? מפגש עם פמיניזם, השתלמויות ביזמות נשים, כניסה לפעילות פוליטית. סיפרה על מצעד מחאה בו השתתפו 10,000 נשים ממגוון אזורים בגואטמלה. הן עמדו מול הקונגרס עם בלונים כחולים שלכל בלון קשור פתק עם ״חוק״ וכל מיני הצהרות ואז — שחרור הבלונים. זה נראה כמו אקט של תקווה אבל זה גם אקט של מחאה והתרסה נגד השלטון – החוקים שחוקקתם הם אוויר ריק. ברגע שהבלונים שוחררו, 50 נשים לבושות שחור מתוך הקהל נפלו ״מתות״ כשבידיהן שלטי: ״הרגו אותי״. נשארו שכובות 5 דקות ואז קמו לצעדה שנמשכה עוד כ- 7 שעות לארמון הנשיאותי.
  • טל ניצן: בגואטמלה למדתי שתקווה היא אקט חתרני שמתווה מציאות ויוצר את המקום בו אנו רוצות לחיות.
  • תקווה היא לעיתים לא יותר מסימון אלטרנטיבה – זה כבר מערער על מנגנונים נוקשים שבעבר אי אפשר היה לערער עליהם.
  • עם שובה מהשהות הארוכה בחו״ל: אני רוצה להילחם על התקווה להיות עם שמכבד את כל חלקיו, שמכבד ומגן על המגוון והשונה, להיות עם חופשי מלדכא עמים אחרים – דאגה ממה שהדיכוי עושה לנו, לא רק להם. התקווה לשינוי עצמי ושיווני למען המציאות שבה אנו רוצות לחיות בה ולגדל את ילדינו.

דוברת שניה: פרופ׳ גליה גולן

  1. >>> תקווה לשלום
  2. >>> תקווה לשוויון מגדרי

מהסקר של מדד השלום עולה כי לכ- 70% מהאוכלוסייה אין תקווה לשלום וליישוב הסכסוך.

  • תקווה נחשבת לתכונה הקשורה לסטריאוטיפ של נשים, משהו נאיבי, לא רציונלי, הזוי ולא מציאותי. מציינת שדווקא להשתמש בסטריאוטיפ הזה עשוי להיות מועיל כי הוא לא מתחרה ומעמיד מתמודד ומאתגר את גברים. יש מידה של אפקטיביות להישאר במישור האמוציונלי והנאיבי. מתוך זה שזה לא מאיים אפשר אולי להצליח… ״אני (גליה) לא מצליחה ולא מסוגלת (לנהוג כך) אבל יכולה לראות את מידת התועלת בזה״.
  • ציינה תנועות כ"ארבע אמהות" ו"נשים עושות שלום" עובדות עם העניין של הנשיות והאימהות (למרות שהיא לא מתחברת בהכרח כי יש נשים שאינן אימהות, היא תומכת ואף חלק מנע״שׁ).
  • הרחבת מושג הביטחון ע״י האו״ם לביטחון אישי, וגם מזון, בריאות, בית – נושאים הקשורים לנשים.
  • מחקר של ד״ר יפעת מעוז מצא שכששומעים מגבר פלסטיני ומאישה פלסטינית אותם תכנים, יותר אנשים מקבלים את עמדת האישה בשל הסטראוטיפ שאשה יותר רכה ואמינה.
  • להחלטה 1325 – ניסיון לעזוב את הסטריאוטיפ ולהיכנס לעולם הגברים, 3 נימוקים:
  • 1) שוויון – נשים הן 50% מהאוכלוסייה
  • 2) נשים מעורבות ומושפעות באופן ישיר מסכסוכים ועל כן צריכות לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות
  • 3) נשים מביאות משהו לשולחן – נקודת מבט אחרת מעצם זה שחוויית החיים שלהן שונה.

מהות הפמיניזם: עוסק ביחסי כוחות – הצורך להבין את האחר, המדוכא, השונה, נובע מנתון זה ומהעובדה שאנו מכירות מה זה להיות ״אחר״ ומדוכא מניסיוננו האישי. גליה מציינת שזה מספיק שיהיו יותר נשים בעמדות ומפתח ובממשלה, אלא איזה נשים ושיהיו פמיניסטיות

צילום: ארנה רז

צילום: ארנה רז

דוברת שלישית: ד"ר יעל ברדה מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה

תמיד נעשה קישור בין תקווה ושינוי – בשניהם הפנים לעתיד.  מדברת בעד עבודה עם ההווה – הסתכלות לייאוש בעיניים, חיבור לייאוש ממקום פנימי ואישי ומשם לראות אילו משאבים יש לי, מה כן יש שאפשר לבנות אתו כרגע. זה כן קשור לעתיד במובן שעכשיו בונות בהווה יסודות שהדורות הבאים יוכלו לשאוב מהם השראה. כלומר – התקווה קשורה לא לאיזה חזון עתידי, שאין לנו שליטה אם יתממש. תקווה לתוצאות מסוימות עשויה להיות הכי מייאשת אם הן לא מתגשמות- אלא לראות את הייאוש, לא לפחד ממנו, להגיד – זה מה שיש לי עכשיו ומה אני יכולה לעשות, בלי אטצ׳מנט וללא תלות בתוצאות. היכולת להתמודד עם הייאוש ולגייס משאבים ועוצמה מתוך המקום הזה, לעשות את הטוב ביותר בלי קשר לתוצאות.