נטע שמש: רוקמות פיוס וסובלנות תוך הכרות עם הצד השני

מי ששמעה צלילי חליל באחד האירועים של התנועה, מכירה ודאי את נטע שמש, החלילנית שהחליל והחיוך טוב הלב מלווים אותה לכל מקום. נטע נולדה וגדלה בקיבוץ שמיר לרגלי רמת הגולן, קיבוץ שעד 1967 נשק לגבול הסורי וספג הפגזות והטרדות. ב-1974 נהרגה אמה של נטע בהתקפה של חוליית מחבלים שחדרה מלבנון לתוך הקיבוץ. תשע שנים אחר כך נפל אחיה, רס”ן עמיר גלילי במלחמת לבנון הראשונה. נטע יודעת דבר או שניים על שכול ועל המחיר הנורא של הסכסוך והיא פעילה שנים בפורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני למען השלום.

נטע שמש מנגנת במשמרת הכנסת 21.11.16

“משנת 2000 אני פעילה בפורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני. כמו בנשים עושות שלום גם בפורום הזה רוקמים ואורגים פיוס וסובלנות תוך הכרת הצד השני ויצירת קשרי ידידות ללא סטריאוטיפים וללא פחד. אני מבקשת שלום המון שנים. הכמיהה לשלום התחזקה אצלי אחרי שאמא שלי ואחי נהרגו במלחמות ישראל. הכאב הנורא על אובדנם דחף אותי לחפש מקום שבו אוכל לזעוק את כאב המלחמות והצורך בשלום.”

אבל לפני הכול, נטע היא אמנית והכישרונות האמנותיים שלה מתבטאים הן במוזיקה והן באמנות פלסטית. מגיל צעיר היא מנגנת בחליל: “הנגינה בשבילי היא אמצעי קשר ותקשורת. אני אוהבת לנגן בעיקר שירים וכשאנשים מסביבי מקשיבים ושרים אתי, כולנו בצד המרוויח”. את הפעילות האמנותית החלה בצורפות, אך משפגשה את אברהם התימני, רוקם ומורה בחסד עליון, נשבתה בקסם אמנותו ועשתה עמו מסע צבעוני, שובר מוסכמות ומעשיר. “ברקמה אני מוצאת שני היבטים משמעותיים: רקמה כמלאכה נשית מסורתית ורקמה כחומר וקו בתוך עבודת אמנות שמשלבת טכניקות שונות אבל תמיד גם רקמה. בסטודיו שלי אני יוצרת מגוון של עבודות אמנות ואומנות שימושית”.

לנשים עושות שלום הגיעה באופן טבעי מהפעילות בפורום המשפחות השכולות. “מבחינתי, התנועה הזאת כמעט “נולדה” בכיכר השלום של הפורום”, והיא מוצאת שהמסורת החברתית שטמונה ברקמה מתחברת בצורה מדהימה לפעילות בתנועה. “אני מתחברת לעשיית השלום הזאת בהמון שמחה, הכלה וקבלה. באחרונה אני מרכזת יחד עם שרה כספי הנהדרת את הפעילות באזור לב השרון וכבר לא ממש יודעת להפריד ביני לבין התפקיד (ובעברית: נסחפתי לגמרי).”

“היום אני מבקשת שלום לטובת הבנות שלי והילדים שלהן, לטובת הדורות הבאים שיוכלו לחיות כאן ולא יחפשו את עתידם בברלין…”

קראו את דבריה של נטע בערב יום הזיכרון, תשע”ו (2016)