נורית חג’אג’: עלינו כנשים לייצר שפה חדשה

לא נשקלו חלופות מדיניות״, ״לא נשקלו חלופות מדיניות״, ״לא נשקלו חלופות מדיניות״, זה מה שכתב מבקר המדינה לפני 66 ימים בדו״ח על צוק איתן. 66 ימים והארץ לא רעשה, 66 ימים שהמשפט הזה לא יוצא לי מהראש, 66 ימים שנשים עושות שלום עומדות מול משרד הביטחון בדרישה לדיון אחראי בחלופות מדיניות, כן, כי זה מגיע לנו, כנשים כאמהות, כאחיות, כרעיות, כאחיות, כאזרחיות.

ביום שישי עמדתי ליד נורית חג׳אג׳, עמדתי ונפעמתי, כמו תמיד, מהאישיות הייחודית, המגלמת את סיפור החברה הישראלית. נורית המדהימה שלא מוותרת על אופטימיות גם ברגעים קשים, נורית שאיבדה את אחיה באסון המסוק לפני ארבעים שנה בדיוק.  נורית, שאביה הציוני הגיע מטריפולי והתגייס מיד למלחמת העצמאות, עלה על מוקש ושכב שנה בבית חולים בבאר שבע, בודד ללא חברים ומשפחה. נורית שאחיה הבוגר נשבה בכלא המצרי במלחמת יום כיפור ועבר ״סיוט שקרע את כולנו״, נורית, פעילה חברתית עשרות שנים, נורית שהייתה מנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית, שעובדת עם נשים יהודיות וערביות, נורית שמאמינה בנשים עושות שלום, נורית שיודעת שעלינו כנשים ללמוד להקשיב זאת לכאבה של האחרת,  נורית שיודעת שעלינו לייצר שפה חדשה ופעולה חדשה שלא רק יביאו להסכם אלא יאפשרו לשלום לשרוד לאורך זמן ובמקביל גם יכינו את הקרקע לפיוס. נורית שמלמדת אותי להיות כל הזמן בעמדה בוחנת, להיות ״גם וגם״, כדי להבין את סיפורו של האחר. נורית שמגלמת עבורי את הסיפור האופטימי של נשים עושות שלום שבאות בשליחות החברה הישראלית לדרוש את מה שמגיע לנו – הסכם מדיני מכבד מוסכם ולא אלים כי רק הוא יבטיח לנו את העתיד לו אנו ראויים.

כתבה: יעל אדמי