מדבריה של צרויה שלו באוהל הגר ושרה בים המלח באירוע השיא, 8.10.17
הסיפור של הגר ושרה הוא סיפור של כאב עמוק, של שני כאבים שמתנגשים זה בזה בעוצמה הרסנית. כל אחת מהנשים זוכה במשהו שהשנייה משתוקקת אליו. לזו מעמד וביטחון ולזו ילד, פוריות. כל אחת מהן, בתורה, גורמת לרעותה סבל. זו בהתנשאות ובהתגרות, זו בהתעמרות ובהתעללות. הלב יוצא אל הגר במצוקתה הנוראה אבל גם אל שרה המושפלת, שלא מצליחה להתגבר על הקנאה והחרדה.
הסיפור המקראי חושף לפנינו, בלי לייפות דבר, שתי נשים השקועות כל אחת בכאבה המוצדק, שתי נשים שלא הצליחו להתעלות, שאכזבו זו את זו, ובתווך ניצב הגבר, אברהם, פאסיבי ומאכזב גם הוא.
הדרמה האישית והאינטימית הזאת של שתי נשים החולקות את אותו גבר ונאבקות על מעמד ועל זכויות לעצמן ולבניהן, מגלמת בתוכה את הדרמה של צאצאי אברהם, על גלגוליה השונים לאורך הדורות. המאבק על הגבר ועל המעמד הפך למאבק על ארץ, על הכרה, על ביטחון, על עצם הקיום. מזה שנים רבות צאצאי הגר ושרה פוגעים זה בזה ומכאיבים זה לזה בסכסוך אכזרי ועקוב מדם.
אי אפשר שלא לקרוא בעין ביקורתית את הסיפור הזה החושף את אמותינו בחולשות האנוש שלהן. עם זאת, אי אפשר גם שלא להתפעל מן היוזמה והתעוזה של שתי הנשים, שניסו כל אחת בדרכה לקחת את גורלה בידיה. לו רק היו מתאחדות, הייתה ההיסטוריה משתנה לנגד עיניהן. אבל לא, לרוע המזל הן פועלות זו כנגד זו וזורעות הרס ושנאה. במקום נחמה- באה נקמה, במקום אחווה- באה אכזבה. במקום אהבה-איבה. אנחנו, הבנות של הגר ושל שרה, חייבות ומתחייבות לתקן את המעוות ולפעול יחד. למרות שעברו כבר חמשת אלפים שנה, זה עוד לא מאוחר.
על פי הסיפור המקראי, מי ששמר על הגר, הנחה אותה בייאושה ופקח את עיניה לראות את הבאר היה מלאך ה'. היום לצערנו לא מסתובבים ברחובות ובמדבריות מלאכים ששומרים עלינו ומראים לנו את הדרך אל הבאר, אל התקווה, אל החיים. כל אחת מאתנו צריכה לנסות לחזק את קול המלאך שבתוכה, הקול המרגיע המאחד והמפייס.
כך בדיוק נהגו הנשים הנפלאות שהקימו את התנועה הזו וכל אלה שהצטרפו אליה מאז.

כך אנחנו מחויבות להמשיך, ישראליות ופלסטיניות, מוסלמיות נוצריות ויהודיות, למרות המכשולים והקשיים שנראים לפעמים בלתי עבירים. אנחנו חייבות להתעלות, לקחת את גורלנו בידינו, להכיר כל אחת בכאב של זולתה ולהפוך את
הכאב לכוח בונה ומרפא. רק אחווה ושותפות בינינו שננחיל גם לילדינו ולנכדינו יוכלו להביא תקווה, לתקן את טעויות העבר ולהציע עתיד אחר. אמן.